התפרסמו ברשת
מדור זה מביא בפניכם פוסטים קצרים שכתבתי בנושאים מגוונים הנוגעים לעולם הפסיכולוגיה והחינוך ואשר הועלו לאתרים שונים ברשת.
דפי לימוד שפורסמו באתר מדרשת:
למעבר לאתר>
זכריה ו-י: חמורו של משיח - דף לימוד
בנבואת זכריה מופיע לראשונה דימוי המשיח הרוכב על חמור: "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר". דימוי זה הפך לנפוץ ביותר במסורת היהדות (וכן בדתות נוספות).
דף לימוד זה מתחקה אחר דמותו של החמור: מה הוא מייצג? אילו חמורים נוספים מוזכרים במקורותינו? אילו סמלים נקשרו בדמות החמור? ומדוע דווקא הוא נבחר להיות חלק מתמונת הגאולה?
זכריה א-ה: שובו אלי ואשוב אליכם - דף לימוד
דף לימוד זה מתמקד בפסוק "שובו אלי ואשוב אליכם" ובעקבותיו במושג השיבה. מה משמעות מושג התשובה? מה משמעות כל אחד מחלקי הפסוק - "שובו אלי", "ואשוב אליכם" - ומה היחס בין שני החלקים? הדיון מזמין את הלומדים להתבונן במושג התשובה במקורות, ובמקומה של התשובה / שיבה בחייהם הפרטיים.
פסח ואני, קורבן או גאולה?
אני פוסעת בין המעברים בסופר האזורי, מתבוננת בנשים שעורכות את קניותיהן לחג ומשחקת עם עצמי בחידון. הנה גאולה אחת, והנה קורבן.
לקראת לידה
היא הגיעה אלי כשפניה אדומות מן החום שבחוץ וסביר שגם ממתח או מאמץ. רגליה נראו מעט תפוחות והילוכה התנדנד. בטן גדולה נישאה מלפנים, מכריזה על הספירה הקרובה לאחור.
הנוכחות של הזוועה במהדורות החדשות שלנו, וחוסר האונים כלפיה, מפעפע בנו בלי שנרגיש. צריך להתמודד עם זה
ללא עיסוק בחיים, בבני אדם, בחדשות וגם בערכים, לתפישתי, אין טעם בשליחת ילדי לבית הספר. אני שולחת אותם כדי שילמדו על העולם ואת העולם
הלימוד האמיתי של ילדינו התרחש בקיץ הזה, המכונה חופש. עוד כמה ימים הם ישובו לבתי הספר, בתקווה שילמדו שם לא פחות
הילד שלכם עולה לכיתה א? שיהיה בשעה טובה, רק אל תשכחו שהוא זה שנכנס לבית הספר ולא אתם, לא משנה מה היו החוויות שלכם, אפשרו לו להמציא את עצמו במו ידיו
לא לומר "לא" גורף או "כן" גורף, להעזר בטבלאות בעד ונגד, לשקול את אופיו של כל ילד בנפרד - הפסיכולוגית נעמי עיני מציידת הורים בטיפים לצליחת החופש הגדול עם המתבגרים
בקשת סליחה אינה נטייה אנושית טבעית. למרות חשיבותה לקיומה של חברה מתוקנת, קשה לעשות מעשה. בחודש אלול ולקראת הימים הנוראים.
"אנחנו חזקים", אמרו דוברי הישוב נווה צוף (חלמיש), ושידרו חוסן ראוי לחברה הישראלית. ואנחנו גם המומים, מזועזעים ומפחדים פחד מוות, אני, מתנחלת מאלעזר, מוסיפה.