הפטרת פרשת נשא – מוכרחים להתחיל

הפטרת פרשת נשא – מוכרחים להתחיל...

ארבע בשורות מבשר המלאך לאשת מנוח: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹקִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים." (שופטים י"ג /ב') א. את עומדת לזכות בהיריון. ב. בן ייוולד לך. ג. הוא יהיה נזיר אלוקים. ד. הוא יתחיל להושיע את ישראל. שתי הבשורות הראשונות הן עילה לאושר גדול ושלם. הבשורה השלישית אינה קלה - בן זה לא יהיה

של הוריו בלבד וחייו יוקדשו לבורא עולם. באשר לבשורה הרביעית, זו כבר מדאיגה: מה פשר " יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל"? מדוע לא יביא הילד ישועה שלמה? ומה צפוי לישראל? אומר ה"מצודת דוד" במקום: "תשועתו תהיה התחלה ובלא גמר. וכן היה – כי עם שפעמים הרבה הכה בפלישתים מכל מקום מיד השיב ימינו אחור ולא נלחם עוד בכדי לנצחם, מה שאין כן שאר השופטים, כאשר התחילו להכות בגויים לא השיבו ידם עד אשר עשו כאשר תמצא ידם." האם נגזר על שמשון שלא ישלים את הנקמה בפלישתים או שמא בחר לנצח ניצחונות זמניים וחלקיים? תמהני. מכל מקום, האֵם לעתיד מתבשרת כי בנה יתחיל מהלך מופלא ולא יסיימו, ואולי בשל כובד הבשורה היא משמיטה מרכיב זה של הנבואה מבעלה: "וַיֹּאמֶר לִי, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן; וְעַתָּה אַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹקִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ." (פס' ז') לא עליך המלאכה לגמור כולנו כמהים לסיפור שסופו מושלם, לניצחון מוחץ, לסגירת כל הקצוות. אנו כמהים גם לילדים ולמעשים מושלמים. אך נדמה כי באמצעות לידתו וחייו של שמשון, בוחר הקב"ה ללמדנו לשאת דווקא אי ידיעה, ספק ומורכבות, בחיים בכלל, באמונה וגם בחינוך הילדים. מבט בפרק ממנו לקוחה ההפטרה מעיד כי ההפטרה חסרה את הפסוק הראשון שלו, הדן בקלקול האנושי ובהנהגה האלוקית: " וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים, אַרְבָּעִים שָׁנָה." פסוק זה, יחד עם ייעודו של שמשון ("יחל להושיע"), מציבים בפנינו אתגר אמוני ומעשי: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין לבטל ממנה." (אבות ב', ט"ז). הבה נתחיל לפחות.