כשההורים מתבגרים

לא קל לראות את ההורים שלנו מתבגרים. הופעת הזקנה ממחישה עבורנו את היותנו בני תמותה ומציבה את היקרים לנו, אלה אשר בטחנו ביכולותיהם להבין את העולם ולהתמודד עם אתגריו, במקום פגיע ולעיתים נזקק.

אשתף אתכם כאן בהרהורים בנוגע לזקנה, שהעליתי על הכתב לפני מס' חודשים ופורסמו בעלון "שבתון". הרהורים אלו צפו ועלו מתוך השוואתה של זקנת אברהם אבינו לזו של דוד המלך:

קריאה בספר בראשית, מציגה את זקנתו של אברהם אבינו ככזו המאופיינת בעוצמה רוחנית. אברהם אבינו זקן - ומבורך ("וה' ברך את אברהם בכל"). בזקנתו, מביט אברהם אל העתיד ושולח את עבדו, זקן ביתו (הזקנה נזכרת כמחמאה) לקחת אישה לבנו. תפישת עולמו של אברהם מגובשת וברורה באשר למקום בו יחיה הבן ולתפקידו כממשיך הדרך.

זקנתו של דוד המלך, לעומת זאת, מתוארת כחולשה: "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (מלכים א'/א'). מתוכן הכתוב ניתן אולי גם להסיק כי הזקנה פגעה במידת ה"עירנות" והחיבור שלו לנעשה במרחב השלטוני (עליית אדוניהו בן חגית). "והמלך זקן מאוד", נאמר על דוד, והוא בסה"כ לקראת שנתו השבעים, במחצית גילו של אברהם.

הרגע בו אנו מזדקנים

ישנו רגע אחד המסמל לדידי את בוא הזקנה. הרגע הזה מתרחש כאשר אנשים צעירים מחליפים ביניהם מבטים מעל לראשו של אדם מבוגר וקולטים משהו או מבחינים בדקות שהוא לא הבחין בה. כאשר אני נקלעת למצבים כאלו, בהם העיניים הנפגשות מעל הראש הכסוף, ליבי נחמץ.

בני אדם אינם אלוקים. היותם בנים או צעירים אינו מחייב אותם, מלבד הצו האלוקי וצו המוסר, לכבד את הוריהם או את הזקנים סביבם.

"אל תשליכיני לעת זקנה" ביקש דוד המלך מהקב"ה. ה' אלוקי ואלוקי אבותי, בזקנתי, אנא אל תבחן אותי בעיני בשר ודם. בהיותך בוראי, התעלם נא מן הגוף המצומק, העיניים הכבדות והזיכרון האיטי. ראה את נשמתי, החיה והרוגשת לקראתך, וסייע לי שלא לכרוע תחת עולם הגוף ולחוש מושלך או עזוב.

ותודה להורי

כשאנחנו מדברים עם ילדינו בבית על היום בו ימצאו בני זוג, אני חוזרת ואומרת להם שאחד הקריטריונים הבסיסיים מבחינתי בבחירת שותף לחיים הוא מידת כיבוד ההורים שלו. מי שאינו מכבד את הוריו (גם אם לא מסכים עם דרכם) ונמצא עמם ביחסי טינה וסכסוך ממושך אינו ראוי מבחינתי כבן זוג וכהורה לנכדיי.

תודה גדולה אנו חבים להורינו. ראשית על כך שנולדנו, ושנית משום שהם עושים לרוב ככל שביכולתם על מנת לספק לנו חיים טובים. בעבודתי כפסיכולוגית חינוכית אני פוגשת הורים מבוגרים וצעירים, מנסים להסביר, לעיתים בדמעות, למה הם כוונו, כיצד השקיעו, דחפו או וויתרו למען ילדיהם. אני מאמינה להם ומעריכה אותם על כך, בלי קשר למשבר שנוצר.

***

כשהורינו מזדקנים, יש לנו חובה ואחריות. תורינו להחזיר להם טוב, ולהמשיך ללמוד מהם אודות אומץ לב וגבורת הנפש.

תפילה מיוחדת שחיבר הרב פ. קרליבך ממנצ'סטר, לאמירה בשעת יזכור בבית הכנסת לאלו שהוריהם עדיין בחיים, ממחישה את האתגר שבכיבוד הורים ואת הצורך בתפילה להצלחה במשימה:

"אבי שבשמים, בשעת הזכרת נשמות אלה שהלכו לעולמם, נושא אני את עיני אליך, אלוקי, בהודיה מלב שלם, על שבחסדך הגדול הורי היקרים חיים פה עמי. ברכם בבריאות טובה, ותן להם כוח רב לחיות איתי עוד שנים רבות וטובות. חזק אותי שאוכל לעזרם בכל כוחי ובכל מאודי. עשה שאבין את האחריות הגדולה כלפיהם המוטלת עלי, ואת הזכויות המיוחדות הרבות המגיעות להם כל ימי חייהם ... עמוד לימיני ועזור לי לחיות את חיי, כך שאהיה לגאווה ולמקור שמחה להורי ותהיה בי יראתך ואהבתך לעבדך בלבב שלם."

הלוואי ונצליח.

#זקנה #גילהאמצע #אמצעהחיים #נעמיעיני #הורים #הוריםמבוגרים #הוריםקשישים