לצאת לחופשה עם ילד אחד
- Admin
- 16 באוג׳ 2017
- זמן קריאה 2 דקות
מתוך החמישה, ארבעה פרחו נסעו להם איש לתכניתו ורק הקטנה נשארה בבית. לאמא היה חופש מהעבודה ואבא הצטרף להרפתקה. שני הורים באמצע החיים וילדה אחת בת עשר יוצאים לחופשה משפחתית.
יש לכם חדר לשלושה? זוג הורים וילדה? עצם השאלה נשמעה לי מוזרה. איך זה שהמבוגרים הם הרוב כאן ולא הילדים?
מה את מציעה לעשות? התייעצנו אתה קצת קודם. "אני אוהבת מים. אולי נשוט בקיאקים, במסלול האתגרי?" הציעה בעיניים נוצצות. אביה הביט בה וגילה סימני עניין ראשוניים, ואני באינסטינקט הישרדותי, הטלתי וטו: "גם אני כאן", המהמתי "וקיאקים – ממש לא מתאים לי. וגם לונה גל. וגם מסלולי הליכה ארוכים. וזהו, באמת שזהו..." נאלצתי להפסיק, חשה במבטים הנוקבים.
היום הראשון הכיל רגשות מעורבים. קמנו בסתלבט ויצאנו. כמה קל לארוז ולטייל בשלושה. מרוב קלות, שכחנו לארוז לא מעט חפצים. בנסיעה- הפשושית ישנה חצי מהזמן וקבלנו זמן איכות. כשהגענו לצימר, החוסר ניבט מכל פינה. איך יכול להיות שהשאר לא כאן אתנו? צרמו בהיעדרם קריאות ה"זה לא היה נראה ככה באינטרנט!" "אני במיטה למעלה!" ו"מה פתאום את!" היה שקט מדי. אפילו טיפונת עצוב.
כשהבן החייל הודיע שיצליח להצטרף לכמה שעות, הגבנו בעליצות רבה. סוף סוף יש לנו יותר מאחד. אנחנו שוב הורים לילדים ולא זוג קשישים וילדה. חווית הזקנה המתקרבת נכחה והטילה צל מסוים על חווית הטיול, בפרט כשאפרוחית בקשה לטפס על הכתפיים בבריכה, להעלות אותה על עץ, והציעה ממש ברצינות להצטרף ולצפות אתנו בערב במהדורת החדשות.
והיה גם המון כיף. אוסף הנאות קטנות של להחליט לשנות תכניות בקלילות, ללכת בטיילת יד ביד, לפנק בגלידה ספונטנית, לישון ביחד, קרוב, באותו החדר, לחבק הרבה, להתבונן בה ישנה, להקשיב בתשומת לב רבה לכל הסיפורים, לצלם סלפי של כולנו ולהנציח את היחד בכל פוזה אפשרית, להתלהב מהחוכמות והתובנות של הקטנה. את הילדים הראשונים האכלנו בכפית. הסברנו להם המון על הכל, וזאת לומדת כל כך הרבה רק מהקשבה... ואיך היא גדלה לנו מתחת לאף כל כך מהר.
שלושה ימים טיילנו יחד ונוצרה קרבה פיסית ורגשית. החסר הפך למלא ואפילו לשפע. צברנו חוויות משותפות ונהנינו מקשר חדש ומאינטימיות הורים – ילד, עם ארומה של פעם. עוד מעט נתרחב ונחזור לממדים הרגילים. זה יהיה כיף ומוכר. אבל בעוד כמה שנים, יש סבירות רבה שזו תהיה המציאות הדומיננטית. אנחנו והיא. היא ואנחנו.
כדאי לזכור את זה כבר היום.
Comments