א' באלול
- Admin
- 23 באוג׳ 2017
- זמן קריאה 2 דקות
כשהילדים היו קטנים, א' באלול לא היה תאריך מיוחד, מלבד היותו ראש חודש. כעת, כשאנו, ההורים, מצויים בגיל האמצע- למועד זה מצטרפת משמעות עמוקה.
שנת הישיבות והמדרשות נפתחת בא' באלול. רבים מבנינו ובנותנו צוללים אל תוך עולם של מושגים, חוויות ותובנות, ומתקיימים בזמן מיוחד- המכונה "זמן אלול".
לא אחת אני משתאה על היכולת האלוקית וגם האנושית להעניק לימים ולזמנים משמעות.
לכאורה כל יום זהה לקודמו ולזה שיבוא בעקבותיו מבחינת פוטנציאל הזמן שהוא מציע. ועם זאת, הקב"ה ואנו בעקבותיו, מסוגלים לתת ביום של חולין סימנים, ולהפוך אותו למועד ייחודי ולחוויה משמעותית ומעצימה.
"זמן אלול" מביא עמו שקט ומבט פנימה, צלילי סליחות, רמזי סתיו, ופרפור פנימי של התרגשות לקראת.
תחושות אלה נרדמו בקרב חלק מאתנו בשנות הקמת המשפחה וגידול הילדים, ואילו עכשיו, בזכות המתבגרים, אנו זוכים בהם בחזרה.
אך מה עושים איתם?
דרוש כוח נפשי וגם פיסי על מנת לחוות את "זמן אלול". זמן זה תובע פניות פנימית ומוטיבציה ואין הוא מובן מאליו.
גבאי בית הכנסת הספרדי קורא לקהילה לבוא לסליחות, מציע כוס תה מתוק למתפללים ומקבל כל מצטרף במאור פנים. ועם זאת, רק מעטים מגיעים.
קשה להגיע בחצות כשמחר הולכים לעבודה, קשה לבקש כל כך הרבה סליחה ולהתוודות מדי יום על חטאים שעשינו.
קשה לחשוב שמדובר כאן בשיח ישיר עם בורא עולם ובבקשת קרבה וחנינה אישית וקהילתית.
החיים למדו אותנו, בני גיל האמצע, על מורכבות של מערכות יחסים, וגם על מחלה ומוות וחוסר שליטה. אם אדבר בשם עצמי, איני באה עוד לפני הקב"ה ב"מאבק" על חיי. אני מבקשת לזכות בזמן ובמעשים טובים, להעניק מכישורי וכוחותיי לעולם וגם לשמוח בחלקי. הייתי שמחה גם לו יקירי היו זוכים לכך.
פעמיים נסעתי לסליחות שהתקיימו באולפנה בסביבה. בפעם הראשונה יצאתי משם נרעשת תוך דקות ספורות, בשנייה נשארתי עד הסוף.
עוצמת היחד הכתה בי בביקור הראשון. היה בתפילה הצעירה והמשותפת משהו עז, מרגש ונוכח ועם זאת, זיהיתי בה כל כך הרבה תמימות וכל כך הרבה "חברתיות". כל המתפללות נראו בעיני דומות, נעות בקצב אחיד, שרות יחד, עוצמות עיניים. ואני – את הפרטי חיפשתי. את הפרודה בתוך השלם, את הטיפה במשברי הגלים. חשתי נסחפת לתוך המון ונחלצתי משם על מנת לחוש את עצמי ולהתפלל על נפשי היחידה.
בפעם השנייה הגעתי לאולפנה לאחר כמה שנים, יחד עם בתי המתבגרת. בפעם זו הצלחתי להבחין בפרטים שבתוך השלם ולשלב בין תפילתי לתפילת הכלל. התבוננתי בתפילתה של בתי. שונה ודומה לשלי. הצטרפתי לתפילתה של אם צעירה, לדמעותיה של אשה מבוגרת, ולרפרוף עפעפיה של תלמידה מפהקת וישנונית. כשבתי השעינה את ראשה עלי, חשתי שיש לכולנו כאן מקום.
***
חודש אלול, על אתגריו, כוחו יפה גם באמצע החיים וטעות תהיה בידנו אם נוותר ונחמיץ את סגולותיו ונשאיר אותו רק לתלמידי ישיבות ואולפנות.
ועם זאת, על מנת שנוכל להשתלב בו ולשלב אותו בחיינו, מוטלת עלינו אחריות לייצר חיבור מתאים.
לא מכבר החלפתי פלאפון. דומה מאוד לקודמו, אך עם פתח טעינה אחר. בתרגיל מסחרי פשוט, הביא אותי היצרן אל חנות הסלולארי, וחייב אותי לפתוח את הארנק ולרכוש כבל מתאים. מה שהיה ברשותי עד עכשיו - כבר אינו רלבנטי.
מסר אני לומדת מכך, הנוגע לאלול ולשיח שלי עם הקב"ה. כמו הסלולארי, גם אני השתניתי במרוצת השנים. מהדורת תשע"ז 2017, שונה מזו של השנים הקודמות. וגם שקע הטעינה השתנה. אם ברצוני להתחבר ולהיטען, עלי להבין למה אני זקוקה ולפעול לרכישת כבל מתאים.
Comentários