לקראת לידה

היא הגיעה אלי כשפניה אדומות מן החום שבחוץ וסביר שגם ממתח או מאמץ. רגליה נראו מעט תפוחות והילוכה התנדנד. בטן גדולה נישאה מלפנים, מכריזה על הספירה הקרובה לאחור.

"מזל שהספקנו להיפגש לפני הלידה. תודה שהסכמת לראות אותי." היא אמרה מתנשפת.

"שבי", הגשתי לה כוס מים צוננים. "במה אוכל לעזור?"

"אני מפחדת" היא אמרה בפשטות. "מפחדת מהלידה, מהאימהות, ממה שקורה לגוף שלי, ממה שיקרה לזוגיות שלי, לקריירה..." כל הדאגות פרצו בבבת אחת, מלוות בפרצי בכי קצובים.

הבטתי בה בריכוז וליבי יצא אליה. בתנועת ראש קלה הסבתי את תשומת ליבה לחבילת טישו שחכתה לה בצד, בסבלנות.

"למה את זקוקה, יקירתי?" שאלתי, כשנרגעה. היא התבוננה בפני, מעבר לנחשול הדמעות והטישואים והחלה לחייך.

"אני לא רוצה ממך כלום, חוץ מהקשבה אולי..."

"אני כאן בשבילך" אמרתי וחייכתי בחזרה.

כך ישבנו זו מול זו דקות ארוכות, כשהיא דומעת וצוחקת. לבסוף הושטתי לה את ידי ללחיצה חמה ולחיבוק.

"חייך עומדים להשתנות". אמרתי לה "וכל שינוי, גם שינוי רצוי ומשמח הוא חוויה מלחיצה".

"אני מרגישה כל כך לבד עם הכל." היא לחשה.

"זה בסדר".

"נכשלתי" קבעה נחרצות. "רציתי לסיים הכל לפני הלידה, לנקות ולצבוע את כל הבית, לטפל בכל מה שיושב לי על השולחן בעבודה, להשאיר הוראות למחליפה שלי...ואני לא מצליחה. הזמן מתקצר ועוד רגע אטבע בסיר הלחץ הזה".

"בסך הכל רצית להיפרד. לקבוע מתי סוף, וכך לאחוז ולשלוט באי הוודאות שהשתלטה לך על החיים" "את באמת נראית אחת כזו שמחזיקה את העולם על הכתפיים ומנהלת אותו לא רע בכלל."

חיוך ביישני הפציע מולי.

"כל שינוי טומן בחובו פרידה". המשכתי, מהורהרת. "במהלך החיים אנו נפרדים מאנשים, מרעיונות, מחלומות, מעולם מוכר. העובדה שבאת אלי מלמדת אותי שיש לך חושים בריאים ושאת מבקשת עזרה להיפרד מעט מן הצורך הקיומי בוודאות ובשליטה. ואת תצליחי. אין לי ספק בכך. ובזכות זה תהיי אמא ובת זוג נהדרת. רק הרשי לעצמך לפתוח שער ולהיכנס ל"זמן אלול".

***

חודש אלול משול בעיני לתהליך הכנה ללידה.

המועד המשוער ללידה החדשה הזו שלנו, להזדמנות הנוספת, כבר נקבע והוכרז בימי בראשית וכעת הוא מתקרב בצעדים קצובים.

בלילות קצת קשה לישון והחושך מקבל משמעות צופנת סוד. רוח סתיו מפצירה בקיץ להסתיים.

בחודש אלול, כמו לפני לידה, מתעוררים בנו צירים של געגוע, מעין דחיפות קלות המורות לנו מהו סדר העדיפות הנכון ומזכירות שהגיעה העת לשחרר מעלינו חובות של טרדה ויומיום ולהתכנס מעט בעצמנו. זה הזמן לברר שוב מי אנחנו, מאין באנו ולאן אנו הולכים ולהקשיב היטב לסוד הנרקם מבפנים.

באלול, כמו לפני הלידה, התפילה שלנו מעט מדויקת וכנה יותר. אנחנו מתכוונות ומבקשות באמת ובתמים שהשלב הטבעי הזה, כביכול, של התחלה חדשה, יתרחש כשורה ושלא תצא כל תקלה תחת ידם של המיילד (החזן, תקיעת השופר) והמיילדת.

באלול, הקהילה מתחילה לתפוש מקום במודעות שלנו. היא מתעניינת, מתחשבת, מעודדת ופשוט נמצאת שם יחד אתנו, מזכירה שהמאמץ ידוע ומשתלם, שיש רצף והמשכיות בעולם ושכולנו קצת יחד בסירה הזו.

באלול המבט בין בני הזוג (או בין אדם לאלוקיו) חודר ומרגש. שיח חדש ואינטימי צומח בינינו.

באלול אנחנו מבינות שלידה היא נס ושריבון העולמים, רק בידיו מצויים המפתחות לחיים חדשים.

חודש אלול מכיל בתוכו מערבולת של רגשות, ריחות וצבעים, עוד מעט הכל ישתנה ויקבל קווי מתאר מפתיעים וגם מוכרים.

אבל עכשיו שקט ופעימות הלב לבדן ממלאות את היקום כולו.

הבה נקשיב להן

ושתהיינה תפילותינו לרצון.

#לידה #חודשאלול #אלול #פסיכולוגית #נעמיעיני #גילהאמצע #הורותוקריירה #קריירה