יום הכיפורים ואמצע החיים

שונה יום הכיפורים באמצע החיים מזה של הילדות והנערות.

בתור ילדה צעירה, זכורני שחיכיתי שהיום הרציני הזה ייגמר, תוך שאני מפיקה תועלת ונחמה מהקרבה הפיסית אל אמי וההישענות המתפנקת עליה. לא אשכח גם שהייתי מחזיקה בדף האחרון של תפילת מוסף (עמ' 383?) וסופרת כמה דפים עלינו עוד להתקדם עד שנגיע אליו.

בנערותי, גיל בו מתפתחת משיכה למוות ולסוגיות של צדק, הייתי מתפללת בחרדה גדולה ומתוך פלצות שמא מי מבני משפחתי לא יעבור את השנה וימות חס וחלילה במיתה נוראית כמו אלו המצוינות במחזור (בפרט עשרת הרוגי מלכות). שאלות של צדיק ורע לו, העסיקו אותי וגם חתירה להבין.

כיום, בגיל האמצע, ביודעי לידה ושמחות וגם מוות ואובדן, בהכירי יופי ותקווה אך גם מכאובי חיים, איני מתפללת בדחיפות או נלחמת, אלא – מודה ומבקשת. מודה על החסדים שעשה ה' עמי לאורך השנה ובכל יום ויום, ומבקשת בריאות, שמחה והצלחה לי ולכל סובבי וגם כוח וסיבה להמשיך לפעול בעולם ולנסות לתקנו. בתפילתי, אני מבטיחה להשתדל להיות לקב"ה בת נאמנה ונציגה חיובית עלי אדמות ויודעת היטב שאיני מבינה דבר וחצי דבר בחשבונות שמים.

בהקשר זה, ארצה לשתף בסיפור שהגיע לידי לפני מספר חודשים (בוודאי חלקכם מכירים אותו מזמן), ופקח את עיני בעניין השיח עם ריבונו של עולם. מצאתי בו קשר מפתיע של בן אנוש עם ה', המשלב קודש וחול ומנפץ היררכיה אדם – אלוקים, קשר שיכול להתאים למאמין המצוי באמצע חייו, התובע שיח עם בוראו ותחושת משמעות ותקווה.

"פעם אחת בערב יום הכיפורים אמר הרב הצדיק ר' אלימלך מליזנסק זכרונו לברכה לתלמידיו: רצונכם לדעת איך עושים בערב יום הכיפורים, לכו אל החייט שבקצה העיר. הלכו אצלו ועמדו לפני חלון ביתו.

ראוהו שהוא ובניו מתפללים בפשטות כמו כל החייטים. אחר התפילה לבשו בגדי שבת והדליקו נרות וערכו שולחן מלא מעדנים וישבו אל השולחן בשמחה רבה. הוציא החייט מהארון ספר אחד שהיה כתוב בו כל העבירות שעשה במשך השנה, מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ואמר: ריבונו של עולם, היום הגיע הזמן לעשות בינינו חשבון על כל העבירות שעשינו, שזמן כפרה הוא לכל ישראל. מיד התחיל לחשוב ולמנות כל העבירות שעשה במשך השנה, שכולן היו נרשמות בספר הזיכרון הזה.

אחר שגמר חשבון העבירות הוציא ספר גדול וכבד יותר מהראשון ואמר: ריבונו של עולם, קודם מניתי את העבירות שאני עשיתי ועכשיו אמנה את העבירות שעשית אתה. מיד חישב כל הצער והיסורים, צרות ועגמת נפש וחולאים רעים והפסד ממון שעברו במשך כל השנה עליו ועל נפשות ביתו. כשגמר החשבון אמר: ריבונו של עולם, אם נחשוב באמת על פי יושר, אתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך, אלא איני רוצה לדקדק עמך בחשבון מדוקדק, כי הלוא ערב יום הכיפורים היום וכל אחד מוכרח להתפייס עם חברו, ולכן הננו מוחלים לך על כל העבירות שעשית לנו, וגם אתה תמחול לנו על כל העבירות שחטאנו לך.

מזג כוס יין שרוף ובירך שהכל ואמר בקול רם: לחיים, ריבונו של עולם, הננו מוחלים זה לזה כל מה שחטאנו איש לרעהו, וכל העבירות, הן שלנו והן שלך, בטלות ומבוטלות, כאילו לא היו. אחר כך אכלו ושתו בשמחה רבה מאוד.

חזרו התלמידים אצל רבם וסיפרו לו כל מה שראו ושמעו. ואמרו שדברי החייט דברים קשים הם וחוצפה יתירה כלפי מעלה. אמר להם רבם: דעו לכם שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עם כל הפמליה של מעלה באים לשמוע דבריו של החייט, הנאמרים בפשטות גדולה, ומדבריו נעשה רצון ושמחה בכל העולמות."

(מתוך סיפורי נפלאות מגדולי ישראל, מובא בתוך ימים נוראים של ש"י עגנון, עמ' רל-רלא)

שנתפלל תפילות טובות,

ונזכה לשיח אמיתי

ולגמר חתימה טובה,

נעמי.

#יוםכיפור #ילדותונערות #גילהאמצע #סליחות #כפרות