הפטרת פרשת וירא – ניסים

שני ניסים מחולל אלישע הנביא, בהפטרה שלנו. ואולם גדולתה (של ההפטרה) לטעמי, אינה נעוצה בעל-טבעי, כי אם בגישה האנושית הרואה בהם אפשרות קיומית והפועלת בנחישות לזכות בהם.

חיינו מלאים בניסים. רובינו אינו ער לכך בשגרת חייו, עד שאנו נחשפים להיעדר.

לנוכח עוני, מחלה קשה, גירושין, פיטורין, מוות, לא עלינו - מתעוררת בנו תמיהה כיצד, ב"חיינו הקודמים", לא הבחנו או הודנו בכל לב על אוצרות החיים וחסדי שמים, ועד כמה הפחתנו בהערכת משמעותן של בריאות, משפחתיות ויציבות כלכלית.

מלבד אי ההכרה בנסי החיים, כאשר פוקד אותנו משבר, לא אחת, אנו מאבדים תקווה לשינוי ולהטבה, ומתקשים לזעוק ולבקש סיוע.

"הורייך/ בן הזוג יוכל/ו לסייע, אם רק תשתפי אותם." אני מפצירה פעם בחיילת הסובלת ומסתירה מסביבתה את קיומם של התקפי חרדה, ופעם באם צעירה הגולשת לתוך דיכאון.

"עלי לפתור זאת בעצמי. לא רוצה להתבכיין/ להכביד", משיבים לי הנער/ה, ההורה ואף הסב הקשיש. אח"כ יטענו - "מאוחר מדי", "שום דבר לא ישתנה", "הם לא יכולים לעזור", "גם להם יש התמודדויות משלהם". מקור האמירות הללו, נעוץ להבנתי בהתנסויות חיים קשות או בחוסר אונים נרכש ומבטא הגנה רגשית מפני דחיה, פגיעה, אכזבה או כישלון, או חשש אמתי משינוי ומהפכה בחיים.

כך יוצא שרבים מאתנו, דווקא בעת מצוקה, מבודדים עצמם מן הסיכוי לקבלת עזרה, להשגת שינוי, ליצירת קשר ולקבלת תמיכה רגשית ומעשית.

שתי נשים נזכרות בהפטרה, והן מהוות דגם אחר ומודל מרשים להתמודדות עם משבר. אלמנות, עוני וסכנת שעבוד הבנים, מחד, ואובדן ילד, מאידך, מאיימים על חייהן. ייתכן כי היותן אימהות, הוא המפתח ללוחמנות המתוארת, שהרי ילדים הם סיבה לחיות ובכוחה של הורות לחלץ אדם ממשבר ולהוציאו מעומקם של ייאוש ודכאון.

ואולם לצד הנחישות, ישנו בהפטרה גם מרכיב של צניעות ואמונה. שלושה שותפים באדם, הבינו הנשים ופנו מיוזמתן לאיש האלוקים. הנס מתקיים בכפיפה אחת עם המציאות הארצית.

גיבורות ההפטרה מלמדות אותנו שתמיד ובכל מצב, ישנו מקום לקיומו של שיח ולתביעה של אחריות וסיוע מצדו של הקב"ה. אך הכרחי גם לפעול ולא פחות מכך, כשהתוצאה שונה מהמקווה, לפנות מקום לשתיקה ולקבלת הדין.

#פרשתוירא #הפטרתוירא #חומשבראשית #פרשתהשבוע #הפטרתהשבוע #נעמיהפטרה