איזה מחר אתה בוחר? - הפטרת ערב ראש חודש

השבוע אפתח בציטוט, מאת הרב משה ליכטינשטיין, המבטא היטב את השקפתי לעניין ההפטרות בכלל וההפטרה שלנו בפרט:

"למרבה ההפתעה, קריאת הפטרת "מחר חודש" (שמואל א' כ:י"ח-מ"ב) בשבת שלפני ראש חדש, היא מדינא דגמרא (מגילה ל"א) ואינה מנהג מאוחר... יש בכך להוכיח שתפקיד ההפטרות איננו רק לפרש את התורה ולהרחיב את הבנת פסוקי פרשת השבוע, שהרי הפטרה זו אינה קשורה לפרשה כלל ועיקר; כמו כן, לא ניתן לראות בקריאתה משום קיום של מקרא קדש וביטוי לקדושת היום, כפי שיש לומר לגבי הפטרות החגים, שהרי ודאי שלערב ר"ח אין שום קדושה. על כן, בעל כרחנו עלינו להגיע למסקנה, שעיקר ענין ההפטרה הוא להדריך את האדם במעגל החיים ובמציאות הקיומית שלו בדברים הנוגעים למצבו מתוך דברי הנביאים."

ומוסיף:

"אחת מן הנקודות הללו היא ערב ראש חדש, שהרי האדם ניצב בפתחה של תקופה חדשה ויש לו הזדמנות לפתיחת דף חדש וארגון חייו מחדש, לאור הנסיבות המשתנות שכל חודש מביא עמו..." ( הרב משה ליכטנשטיין / בית המדרש הוירטואלי ע"ש ישראל קושיצקי /ישיבת הר עציון)

ערב ראש חודש הנו, גם לתפישתי, סוג של התחלה, מעין פרק חדש, ובעיקר הזדמנות, ל"חישוב מסלול", דיוק, שכלול והתארגנות מחדש.

האם אנו מנצלים את ההזדמנות?

***

שתי משמעויות מרכזיות מצאתי למילה "מחר" במילון אבן שושן:

1. מחר ממש - "ביום שלאחר זה" - כעבור יום ("שבת קודש לה' מחר..." שמות ט"ז/כ"ג).

2.מחר בהוראת העתיד - בעתיד הקרוב או הרחוק ("כי ישאלך בנך מחר" דברים ו'/כ').

מתוך הכרות עם בני אדם, נראה כי אנו נוטים לגשת אל המחר כ"בופה". פעם כזמן מדויק ומחייב ופעם כמעין הבטחה או שאיפה כללית לעתיד. ("מחר אתחיל דיאטה", "אין בעיה. מחר אני מטפל בזה". ולדוברי הספרדית: mañana).

מן המסופר על דוד ויונתן בהפטרה, אפשר ללמוד מסר מאתגר לפיו יש להיפרד מן הבופה ובמקומו- ראוי לקחת את מחר ברצינות ובכובד ראש ולכלול בו תמיד, את שני המובנים, המיידי והעתידי, גם יחד. תפישה זו מתבססת על ההבנה כי יום בודד אינו עומד רק בפני עצמו, אלא פעולה/ אירוע שנחווה או שנעשה מחר ממש, טמונים בהם גם זרעי העתיד הקרוב והרחוק.

ולדוגמא - המתח בין שאול לדוד המתואר בהפטרה, וה"קוד" הסודי שניסח יונתן ונועד לאזני דוד המסתתר, היה תקף גם למחר של אז וגם לדורי דורות. " הלוא החצי ממך והלאה" אמר יונתן לדוד ולנער האוסף את החיצים. במילותיו אלה הוא ביטא גם הוראת שעה, אך לא פחות מכך גם "ניבא", להבנתי, גזירה עתידית, של קרע בממלכה והיפרדות של השבטים.

מחר (ראש) חודש

מחשבה נוספת על משמעות המושג "מחר" ועל צירוף המילים "מחר חודש", המצוי בהפטרה, מעלה בי תהייה: אולי גם כאן חבוי מסר? אולי בא הכתוב ללמדנו שנכון יהיה לראות כל מחר (באשר הוא), כאילו היה תחילתו של חודש?

בראש חודש שנחגג אצל שאול המלך, באו "כל אוכלי שולחן המלך" אל השולחן ואיש לא נעדר. (רש"י, שמואל א' כ'/י"ח').

כל ראש חודש - חייב התייצבות ועמידה בפני המלך. יום בלי תירוצים, ויתורים והיעדרויות.

תאריך זה, נכרכה בו בדיקה עצמית ונוכחות אישית "מדויקת" (חיצונית והתנהגותית).

מיציאה מתוך נקודת מבט אמונית - הרי שבכל יום ויום נקראים גם אנו להתייצב בפני המלך... היכן אנחנו וכיצד אנו באים לפניו?

***

הנה קבלנו הזדמנות וגם אחריות. לתכנן ולקיים מחר משמעותי ומדויק, כזה שמספיק ליום עצמו אך גם מכיל בתוכו פוטנציאל שיתפתח וישפיע (לטובה) על העתיד.

ואם כך אנו תופשים את המחר - כיצד נתפוש את היום?

#הפטרתערבראשחודש #הפטרתהשבוע #פרשתתולדות #נעמיהפטרה