הפטרת פרשת תולדות – כיבוד הורים

עקב ראש החודש המתקרב, לא נקרא השבוע את ההפטרה מספר מלאכי. עם זאת, בשל דבריה הנוקבים, ועיסוקה באחת המצוות הקשות ביותר לקיום, בחרתי להביאה היום.

"בֵּן יְכַבֵּד אָב... וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי ... אָמַר ה' צְבָאוֹת"...(מלאכי א', ו')

טענה טוען בורא עולם, לפיה על בן לכבד את הוריו. אמירה זו, מעלה הרהור בנוגע למערכות היחסים הנהוגות בין הורים ובנים כיום, ומעשי יעקב ועשיו הנזכרים בפרשת השבוע (נישואי עשיו עם בנות חת, גזילת ברכת הבכורה ועוד), מעידים שגם בעבר לא נחו ההורים על זרי הדפנה.

"מי את שתגידי לי?" "אתה לא מבין כלום", "תתמודדו" – מעיזים ילדים פניהם אל מול הוריהם. אלו עומדים המומים אל מול שוקת שבורה ובמאמץ רב מפיקים תגובה בסגנון: "כמו שאני מכבד אותך כך אני מצפה שתכבד אותי".

קולמוסים רבים נשפכו בסוגית כיבוד הורים, ודיונים סוערים אף התקיימו בשאלת החובה לכבד הורה פוגעני, אשר על פניו אינו ראוי ליחס של כבוד. אך אל נתפתה לגלוש אל יוצאי הדופן.

ריבון העולמים מזכיר לנו אמת נשכחת: על בן לכבד את אביו! אין זו בקשה, המלצה או ציפייה למחווה הדדית או אצילית מצד ילדינו כלפינו, כי אם דרישה ותביעה של זכות יסוד הורית!

משימת כיבוד הורים, ארצה לחדש, אינה מוטלת רק על הבנים. מן ההפטרה אני לומדת כי חובתו של כל הורה לחנך את ילדיו לכבדו, ולא להניח כי כבודו יינתן לו באופן ספונטני.

בעידן בו הסמכות רפויה והשיח המודרני מתמקד בילד ובצרכיו ומפריד במידה של אובססיביות בין מעשיו הלא ראויים לאישיותו החיובית, קשה להורה לתבוע עצמו כבוד. אמירה הורית מסוג "אני דורש שתכבד אותי", מניבה לא אחת, הרמת גבה, שלא לומר ביקורת חברתית, וכאשר ההורים עצמם חשים תחושת אשמה או כישלון חינוכי, הכרה בערכם ובזכותם הטבעית לכבוד הופכת למאתגרת עוד יותר.

קחו עצמכם בידיים! ניתן להבין מדבריו של אבינו שבשמים. כבודכם כהורים הוא כבודי. פעלו לכך שהכינוי "אבא" (וגם "אמא") יפסיק להיות מחולל ומבוזה.

נזכור שגם גבולות מבטאים אהבה ושגיאות וכאבים הם מרכיבים מובְנים במלאכת ההורות. אל ייאוש, הורים יקרים. כל הכבוד לנו.

#הפטרתתולדות #בראשית #פרשתתולדות #הפטרתהשבוע #פרשתהשבוע #נעמיהפטרה