סקי

כאשר תקראו את הטור הזה, אהיה (אי"ה) בצרפת, מוקפת הרים מושלגים וחבורה, גברית ברובה, של גולשי סקי. עד לפני כשנה, לא הייתי מאמינה שאעשה דבר שכזה, אבל השנה – קבלתי על עצמי לאתגר את תפישותיי ואת הרגלי, ולחרוג מהתנהלותי השגרתית והצפויה.

אל חשש, איני מתכוונת לגלוש. מי שמכיר אותי יודע כי אני מתקשה להתמצא במרחב ואף להבחין ספונטאנית בין שמאל לימין. איני מתכוונת לרוצץ את גולגלתי ולהתנסות בגלגול ובהתפרקות לאיברים כמו השעיר לעזאזל ביום הכיפורים. כוונתי בנסיעה הזו לצאת מן השגרה, להתנסות בהשארת הילדים בבית (הקטנה בת 11) ללא ההורים, לנסוע למקום מושלג ומבודד (איני חובבת את השניים), לחיות במשך שבוע במלונית עם קבוצת גולשים די מגובשת (בעלי הוא חלק מהקבוצה), לשאוף אוויר הרים ולבחון בשקט את חיי (לפחות בשעות שהם ישהו באתר).

תהיה החוויה אשר תהיה, אבקש לציין כי המוטיבציה הגדולה ביותר שלי לנסיעה הזו, היא הניסיון להבין מה יש בסקי ובכלל הקשור בו, שגורם לבעלים בני גיל האמצע, שידם משגת, לעזוב את משפחותיהם ולצאת אל הלבן הלבן הזה. תהיה זו גם הזדמנות עבורי להבין ואולי להשתחרר מן התרעומת שמתעוררת בי בכל פעם שבן הזוג מתחיל לדבר על הנושא ובפרט כשהוא מתכנן את הנסיעה.

אינני מבינה מדוע לא ניתן למצוא כאן בארץ ספורט אתגרי. אינני מבינה מה מהנה בטיפוס וגלישה סיזיפית ממעלה הר אל תחתיתו. אינני מבינה מדוע לקחת סיכון של פציעה (חס וחלילה) ושיקום אח"כ. אינני מבינה מדוע הדחיפות לנתק את הרגלים מהקרקע ולהתגרות בבורא עולם ראשית ע"י טיסה ואח"כ ע"י מתיחת חוטים על ההרים ואמונה שהם יישאו את משקלינו אל על.

גם העובדה שהנשים נשארות בבית (בחירה אישית? כלכלית? אימהית?), אינה נהירה לי. מדוע עליהן לחוות שבת ללא בן זוגן? ומה הטעם ביצירת עולמות נפרדים בקרב בני הזוג ובפיתוח שפה וחוויות שונות זה מזה?

לכל אחת מהתהיות אני מקבלת מענה: הסקי והנוף המושלג מעניקים שלווה נפשית-רוחנית שאין בנמצא בארץ. כל השנה את מדרבנת לפעילות גופנית ועכשיו כשאני עושה זאת יש לך טענות?! כל הר הוא אתגר ועולם בפני עצמו ואין טיפוס וגלישה על אחד דומה כלל למשנהו. סכנת הפציעה מזערית ונלקחת בחשבון. היציאה בקבוצה מאפשרת מניין וכן גיבושה של אחווה ורעות (כמו במילואים), בכל הקשור לגובה ותפישת סכנה – הרבה יותר מסוכן לנהוג בכביש. ובאשר לעזיבת המשפחה – השבת נועדה למילוי מצברים ואגירת כוחות להמשך הגלישה, מאחר וקשה/ מסוכן לגלוש חמישה ימים ברציפות והיא כוללת חוויה דתית משמעותית (יש ספר תורה ובעל קורא ואפילו חמין). שפה חדשה? אל תגזימי. בואי אתנו ותלמדי אותה מהר מאוד. וחוץ מזה, באנו מכוכבים שונים (נוגה ומאדים) וממילא עלינו להתאמץ להבין זה את זו...

את כל הנ"ל שמעתי, אך עדיין נותרו בי חידה ואתגר.

ועוד וידוי קטן – הנסיעה המופרכת הזו, קשורה לטעמי גם בעובדה שאני נטולת הורים (אין מי שיגונן, יגיד לי להיזהר וישמור עלי מפני עצמי) ומצויה בשנת אבל. פטירתו של אבי לפני כשבעה חודשים לימדה אותי כי החיים הם מתנה וכי גבולות שאנו שמים לעצמנו ודפוסי מחשבה והתנהגות שבחרנו לאמץ או לדחות, הם ברי שינוי. זאת ועוד- משא היתמות כבד ומחניק לעיתים ואני כמהה לאוויר.

הנה כי כן אנסה להפתיע את עצמי, להשקיע בהבנת בן הזוג, להאמין בילדיי שיסתדרו שבוע בלעדינו, לרסן את החרדה והדאגות ולמצוא מעט שקט לגוף ולנפש. ואולי, כך אני מקווה, אולי בזכות גובהם של הרי האלפים, אתקרב גם למי שאמר והיה העולם ואל הוריי היקרים לי כל כך, השוכנים כעת תחת כנפיו.

#חופשה #טיסה #סקי #חורף #שלג #חופשתחורף #גושארבע