פרשת קורח – מתחת לפני הקרקע

פרשת השבוע קרואה על שמו של אדם נועז שקרע קרע בישראל, בחירת "עריכה" מעניינת ומאתגרת להבנה. מאתגרת לא פחות היא בליעת קורח ועדתו באדמה.

בניסיון להבין את סיפור קורח ועדתו, בחרתי להתבונן ולקרוא אותו מנקודת מבט פסיכואנליטית. מבט שכזה מזהה בפעולותיו ביטוי של דחף תוקפני שמקורו בלא מודע, והוא משותף ברמה זו או אחרת לכולנו.

מספר מודלים פותחו במסגרת האסכולה הפסיכואנליטית, במטרה להסביר כיצד הנפש פועלת ומשפיעה על אישיותנו והתנהגותנו. אחד מהם הוא המודל הטופוגרפי, המתאר שלוש רמות של מודעות: מודע, תת מודע ולא מודע.

המודע - עניינו תכנים, זיכרונות, רגשות, מחשבות ודחפים מתחלפים, שהאדם קשוב וער לקיומם ברגע נתון. התת מודע - כולל תכנים או רגשות נגישים למודע, שהאדם לא חושב עליהם ברגע נתון אך יוכל לשלוף אותם אם יתבקש. הלא מודע - כולל תכנים ורגשות שהאדם לא יודע על קיומם ואשר הימצאותם על פני השטח עלולה לעורר חרדה. תכנים אלה, השואפים לעלות למודע ונבלמים על ידי מנגנוני הגנה, מבטאים לרוב תוקפנות או דחף "לא מרוסן וראוי". חלומות, פליטות פה, עוקצנות וציניות מהווים פתחים דרכם הם פורצים, למרות הכל, למודעות.

על פי התיאוריה הפסיכואנליטית, החלק הלא-מודע הוא הגדול והחשוב ביותר מבחינת השפעתו על התנהלותנו בעולם.

קורח לא פעל כאדם יחיד. למרות ניסיונם האצילי של משה ואהרון להפרידו מן העדה ולמצות את הדין עמו בנפרד ("הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף." במדבר ט"ז, כ"ב), תלונות העם וחבירת אנשים נוספים אליו, מוכיחה שהאיש ייצג בדבריו ציבור.

באמירותיו הנוקבות, העלה קורח למודעות קול ציבורי – המערער על מנהיגות ה'. בשם הזכות להיות קדוש הוא קרא תיגר על הקדושה עצמה. עמידתו התוקפנית והחצופה של אדם מול בוראו מעוררת בסביבתו חרדה וזו עולה מן הפסוקים : "וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם: כִּי אָמְרוּ, פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ." (פס' ל"ד).

יש יסוד להניח שלכולנו תכנים תוקפניים ומערערים, כלפי גורמי סמכות, כלפי שמיא ובכלל, שאיננו מעיזים לבטא. פרשת קורח מאפשרת, להבנתי, את העלאתם למודעות, מעניקה להם שם, ומזמינה אותנו לבחון אותם, לעבד את משמעותם ואָחר כך, להשיבם למקומם בלא מודע – הרי הוא בטן האדמה.

#פרשתקורח #חומשבמדבר #פרשתהשבוע #דברתורה