סבתאות באמצע החיים?!

הפִיד שלי מתמלא בתמונות של בתי חולים. הפעם מדובר, תודה לאל, בגרסה המשמחת של אשפוזים: עולל או עוללה קטנה באה לעולם וחברות שלי הופכות באחת- לסבתות.

רגש עדין ממלא אותי למראה הרך הנולד ותחושה של עולם שהוּשב על כנו. מבטה של הסבתא החדשה המופנה אל היצירה המופלאה שבידיה, מעורר בי תפילה ורוך והבנה שאני צופה בנס.

"מזל טוב" אני מאחלת ו"איזה נס" ו"נפלא!", מילים קצרות המביעות את תחושותיי, אך גם מסתירות מחשבות אחרות: להן זה מתאים ונפלא, אבל, לי – עדיין לא. הסטטוס הזה, לא עבורי נועד. לא עכשיו בכל מקרה.

איני רוצה להישמע אנוכית או כפוית טובה ובוודאי איני תמימה לחשוב שיש בידי שליטה במהלך החיים, אך ברצוני לבטא קול שנעדר לתפישתי בקרב החברה אליה אני משתייכת, ואולי אף אינו זוכה ללגיטימיות, קול המבקש (מהילדים? מאלוקים? מהחֵֶברה?) פרק זמן של שקט לצורך התמקדות במימוש הצרכים הפיסיים והרגשיים שלי/שלנו, בני גיל האמצע, טרם נקָרֵא לדגל ונתמסר למשימת ההרחבה.

שלב אמצע החיים מזמן עבורי/עבורנו כל כך הרבה אתגרים: בבית, בזוגיות, בגידול הילדים, בקריירה, במערכות יחסים שונות ומול עצמינו. כתמנון, אנו נדרשים להתפרש בו זמנית על מגוון עצום של משימות ותחומי חיים – טיפול בהורים (ואובדנם), תכנון בת/בר מצווות, התמודדות עם מתבגרים זועפים, לווי הבן/הבת לבקו"ם ולשירות הלאומי, מתן תמיכה רגשית ליוצאים מן הבית, למטיילים בחו"ל או בשביל ישראל ולאלו השבים אליו בבגרותם, צירוף של כלות וחתנים למארג המשפחתי, התמודדות עם אתגרים מקצועיים פרי ותק בן 20 שנה ויותר, השקעה ותמיכה בבן הזוג ועוד... איך עכשיו גם נכדים?

לפרקים נדמה שהמשימה בלתי אפשרית...

והנה, מוכיחות לי חברותי, כי בתוך העומס המטורף הזה, מערבולת החיים- יש זמן ומקום... כמו ילד שמצטרף למשפחה והוריו מגלים בתוכם, בזכותו, מעיין נובע של אהבה וכוחות.

עם יד על הלב, נדמה לי כי בכל הקשור אלי לא מדובר כאן רק מחשש מעומס פיסי ורגשי, אלא בעסק לא פתור הכרוך בדימוי הסבתאות (העברת הלפיד- פרישה ממעגלי עשייה חברתיים/כלכליים/פוליטיים לטובת טיפול בצרכי הדור הבא, הזדקנות פיסית, פיתוח מבט מסכם על החיים וידיעה שישנם חלומות שכבר לא יוגשמו...) ובקיצור- חשש מאובדן של מרכיבים מהותיים בזהות העצמית שלי וצורך להישאר עוד קצת ילדה.

ייתכן שישנם עוד אנשים ונשים בני גילי החשים כמוני והכמהים לקצת שהִיה, לחיי הווה. לעצירת גלגל הזמן הענק לכמה רגעים, לשאיפת אוויר מלוא הריאות, להנאה והודיה גדולה על מה שיש ולמבט בנוף מסביב ובלב פנימה, לקראת יציאה נרגשת ועצמאית לפרץ חדש של עשיה.

וייתכן גם, שאיני מבינה דבר.

#סבתאותצעירה #סבתאצעירה #סבתא #אמצעהחיים