פרשת מטות – הבטחות

פרשת השבוע מלמדת אותנו פרק בהלכות הבטחות:

" אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה." (במדבר, ל', ג')

אמרת? הבטחת? – עליך לקיים. קביעה פשוטה זו, אינה מובנת לנו, המבוגרים: "הבטחתי – אבל לא הבטחתי לקיים", כך אמר, על פי השמועה, לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי שלנו, עת כיהן כשר אוצר. מילותיו היוו, אז וגם כיום, סָמן התנהגותי לגיטימי ותשתית להצהרותיהם של פוליטיקאים רבים...

רק בקרב פעוטות, ניתן עוד להבחין בשאיפה לסדר עולמי: "אבל הבטחת!" הם מטיחים בתדהמה בהורים, ששינו את תכניותיהם ואינם פועלים כפי שהצהירו מראש.

נדר, על פי מילון אבן שושן, משמעו: "הבטחה חגיגית (בשבועה) שאדם מבטיח או התחייבות חמורה שהוא מתחייב." מפסוקי הפרשה עולה שמדובר בעניין רציני ועל אב למנוע ככל יכולתו מבתו להיכנס לזה. מדוע?

אשער מספר השערות:

מילים יוצרות מציאות: "יהי אור" אמר בורא עולם – וכך היה, ואף אנו, בניו, זכינו להיברא "יצורים מדברים" ולהשפיע באמצעות השפה על חיינו ועל חיי אחרים, ויש אומרים על היקום כולו, לטוב וגם לרע.
נדר כביקורת: נדר והבטחה, מקורם לרוב, במבט ביקורתי ובלתי מרוצה מעצמנו או מהמציאות המתקיימת בהווה, מבט הבוחר שלא להתמקד בזיהוי והודאה על הטוב המצוי בידינו עכשיו.
נדר כהסרת אחריות: בהבטחה נעוצה במידה רבה הטלת אחריות - חסרת אחריות, על העתיד: "אם תתגשם משאלתי" – אז, איטיב דרכי ואשתנה, ומצויה בה גם מידה של חוצפה בהצבת תנאים לנתינה (אם אקבל מה שרציתי אז אתן כך וכך).
נדר כהתרסה: מידה של יומרנות והתרסה כלפי שמים מצויות בהחלטה לגזור על גופנו ונפשנו גזרות וחוּמרות עליהן לא הצטווינו, שמקורה לעיתים בתחושת שליטה והאדרה עצמית (אני השליט הבלעדי על גופי ומהלך חיי).

מחקרים מרתקים מראים כי הסיכוי שפרויקט או יוזמה לשינוי יתממשו, יורד בעשרות אחוזים כשאנו מדברים עליו ומבטיחים לקיימו בפומבי (ע"י ציון חוזר של המיזם העתידי אנו יוצרים במוחנו אשליה ו"משתכנעים" בממשותו, מצב המפחית בנו את דחיפות יישומו בפועל).

"אמור מעט ועשה הרבה" נאמר במסכת אבות (א', ט"ו) ו"סייג לחכמה שתיקה" (שם, ג', י"ג)

הבה נעשה ונשמע ונבטיח פחות.

#פרשתמטות #חומשבמדבר #פרשתהשבוע #דברתורה