הפטרת יום הכיפורים – עונג של צום

יום כיפורים החל בשבת - צירוף מורכב ומאתגר, המופיע בפסוקי ההפטרה:

הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ (ישעיהו נ"ח, ו') וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג (שם, פס' י"ג).

עמדות נפשיות הפוכות יש לרבים מאתנו, לגבי יום הכיפורים ושבת.

בני אדם, ככלל, אינם ששים לצום. גם תפילה ממושכת והכאה על חטא אינן מעמד אהוד.

בעוד אל הכניסה ליום הכיפורים מתלווה לא מעט מתח נפשי וכמיהה שהיום יתחיל כבר וגם שיעבור ויסתיים בשלום, אל השבת (או אל "אידיאת השבת") רובנו נכנסים אחרת. זו נקשרת עם הקלה של סוף שבוע ועונג של ארוחות טעימות, מפגש משפחתי, מנוחה ומילוי מצברים פיסיים, חברתיים ורגשיים. לעיתים היינו רוצים שתמשך מעבר לזמן שהוקצב לה.

צירוף שבת ויום הכיפורים נראה לפיכך סותר ומתחרה.

מבט הפוך בתכלית, מלמד אותנו הנביא. לשני המועדים שפה אחת, ובבסיסם טמון עקרון וערך של עצירת מרוץ החיים לצורך ראיית הזולת והקלה על מכאוביו.

" כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם (פ"ס ז').

צום אין תוחלתו לחץ נפשי, הצטיידות בתכשירים להקלה על תחושת רעב/ צמא, שמחה על ירידה במשקל, וציפייה לקפה הראשון שאחרי, והשבת אינה רק הזדמנות לשינה, קריאה, פטפוט ואכילה.

שבת וצום יום הכיפורים, מהותם ומטרתם לחנך לחיים של הסטת המבט מצרכינו האישיים אל עבר שכנינו בבית הכנסת וברחוב: אל האישה הלא מוכרת שאינה מתמצאת בתפילה, האב שבניו אינם מצטרפים למניין, הבת שאיבדה את אמה, הרעיה שבעלה בצבא, הכיסא הריק של המתפלל שמאושפז בבית חולים, של האישה הכורעת ללדת. גם את השכן ואת הגֵר ואת מי ששונה מאתנו, אנו מצווים לתמוך בשעת מחסורם, שהרי רקמה אנושית אחת אנו, קהילה אחת, קהילת המין האנושי, הזקוקה לתפילה ולרחמים.

" אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר." (פס' י"ג)

קידוש וכיבוד השבת (ויוה"כ כשבת שבתון), נעשה ע"י דחיית ה"חפץ"/הרצון להמשיך בשגרת החול: רדיפת הפרנסה וה"עצמי", והמרתו בעיון פנימי שתוצאתו עין טובה, ערבות הדדית, בקשה וקבלת סליחה והירתמות לעשיה שתביא אותנו ואת העולם כולו אתנו, למקום נכון יותר וראוי לילדיו ולבוראו.

הלוואי ונצליח.

#יוםכיפור #הפטרתיוםכיפור #הפטרתהשבוע #צום #נעמיהפטרה