לעשות נפשות

נפשות עשו אברם ושרי בחרן, ועכשיו, בלכתו, לוקח אברהם אותן עמו לארץ כנען." וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן..." (בראשית י"ב, ה מה הן אותן נפשות וכיצד ניתן "לעשותן"?

כותב רש"י במקום: "אשר עשו בחרן – שהכניסן תחת כנפי השכינה. אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאוּם. ופשוטו של מקרא - עבדים ושפחות שקנו להם..." בדעה דומה מחזיק גם האבן עזרא: "ואת הנפש – עבדים ילידי בית או "עשו" כמו "קנו"..."

"עשיית נפש", משמעה על פי הפשט הוא הולדה או קניין של דבר מה פיסי. במובן דרשני ועמוק יותר, עניינה של עשיית הנפשות הוא הולדה וקניין רוחני, כלומר גיבושם או אימוצם של רעיונות חדשים. תהליך זה מתרחש כאשר אנו מתבוננים במציאות באמצעות משקפיים חדשים, ומבינים עקב כך משהו, שנסתר מאתנו עד כה, בנוגע לאלוקים או לעולם הפיסי או בנוגע אלינו, ובעקבות המפגש והגילוי – לא נשוב להיות כשהיינו. תהליך הגיור שחוללו אברם ושרי בסביבתם – מתואר ככזה. בני הזוג "עשו נפשות" ליהדות וזו עיצבה ועדיין מעצבת את השיח הפילוסופי – דתי ואת המציאות בכללה.

ניתן לומר כי במידה זו או אחרת, כולנו "עושים נפשות" בעולם וחוצבים במהלך חיינו ערכים, מחשבות, רגשות ורעיונות בליבותיהם של אנשים. במקביל, במעין "סחר חליפין", גם נפשנו עוברת שינויים לאורך החיים ומושפעת – "נעשית" ע"י אחרים, ובפרט ע"י הורינו, בני זוגנו וילדינו.

עשיית הנפש הנה על פי רוב תהליך מתמשך, שסופו בשינוי מחשבתי או התנהגותי: " וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן." (י"ב, ה') ואולם מהלכה, מבוסס על מצבור של תובנות ואירועים נקודתיים שאנו מוצאים בהם משמעות אישית מכוננת. יהא זה מבט או משפט מדויק ונוקב, שאמרנו למישהו / שהופנה אלינו, או חוויה מטלטלת של שמחה או יגון, ואף פסוק או פסקה או שיר ומנגינה או תקיעת שופר, שבעקבות החשיפה אליו/ה משהו בנו יתחיל להתעורר או ישתנה לתמיד.

עשיית נפשות הנה מתת אלוהָ שקבלנו מבורא העולם, בהיותנו בעלי נפש משל עצמנו. נפש, כך הבינו אבותינו, נבראה לגעת בנפש. ומִשכָּך- עלינו להאזין לצרכיה ולאפשר לה מפגש ועשיה.

#scr #דברתורהפסיכולוגי #חומשבראשית #לעשותנפשות #אברהםושרה #פרשתהשבוע #לךלך