הכנסת אורחים

חם לאברהם וגופו דואב מברית המילה (לדברי מפרשים). לפתע מתקרבים לקראתו שלושה אנשים. מבלי לשאול לזהותם ולמעשיהם, רץ הוא לקראתם ומבקש מהם לסור ולעבור דרכו, לסעוד ולהתאושש, טרם ימשיכו ללכת. סעודה של פת לחם מציע אברהם לאורחיו, ובפועל, מזדרז ומכין, בסיועה של שרה אשתו, סעודת מלכים.

מידות שונות אני מוצאת בהכנסת אורחים, מהזמנה כללית מרומזת ("יהיה נחמד אם תגיעו לבקר"), או רפה ("אולי תקפצו אלינו?") ועד הפצרה ושכנוע. ממבט דרך עינית הצצה ועד דלת פתוחה לרווחה. מכיבוד הניתן בסיומה של שאלה מכוונת וחד פעמית "תרצו לשתות? אולי עוגה?" ועד שפע המונח על השולחן 24/7 ומקרר לשימוש חופשי.

לא מובן מאליו להכניס אורחים הביתה, ובפרט כאשר מדובר בזרים גמורים. פתיחת המרחב הביתי לזרים משמעה הפרת האיזון המשפחתי האינטימי של ההרגֵלים, השפה והאווירה, ויצירת פלטפורמה למפגש שיביא עמו שיח, דיון, ואף ביקורת או עימות אפשרי בין תפישות עולם שונות.

הכנסת אורחים מחייבת גם השקעת משאבים (זמן, כסף, ריסון התנהגותי) ואמון בסיסי בבני אדם. לפיכך, לא פעם אנו מתמהמהים או נרתעים, רואים בפעולה זו עול, "מס חברתי", ולכל הפחות - אתגר.

שני מכניסי אורחים מציגה בפנינו פרשת השבוע: אברהם ולוט. למרות הדמיון בין פעולותיהם, קריאה מדוקדקת בפסוקים משרטטת להבנתי הבדלים מהותיים בתפישת המצווה וביצועה בפועל: מפִתחו של אוהל יוצא אברהם אל אורחיו, ואילו לוט - משער סדום.

נראה כי מנקודת מבטו של אברהם אבינו, הכנסת האורחים משמעה הקבלת פני השכינה. עמדה זו של שיח ומפגש אינטימי עם בורא העולם, מביאה אותו להתפלל עם צאת המלאכים, "ולהתמקח" על הצלת אנשי סדום, כשותף ומחויב בשמירת קיומו של העולם ("וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי ה'" בראשית, י"ח, כ"ב).

לוט, לעומתו, מארח ומכניס לביתו נוודים -בני אנוש. בבואם, הוא קם אך לא רץ לעברם כדוֹדוֹ, ובעת לחץ מציע להפקיר ולהחריב את עולמן של בנותיו למען שלום אורחיו, מעשה המנוגד לחלוטין לעמדת ההלכה היהודית בנוגע לשמירת אב על תומת בנותיו, והמעיד על ריחוקו הרוחני העצום מהשכינה.

"מלאך השביל" הראשון בתורה היה אברהם, והלוואי שכמוהו, גם אנו נצליח לזהות במצוות הכנסת אורחים קריאה למפגש ולשותפות בתיקונו של עולם.

#הכנסתאורחים #ספרבראשית #אברהםאבינו #מבטפסיכולוגיעלפרשתהשבוע #פרשתהשבוע