הפטרת פרשת בחוקותי - מקווה ישראל

הפטרת השבוע עוסקת באדם הטועה, המתרחק והמכחיש את זיקתו לבורא, כאשר לנגדו ניצב אביו שבשמים, המשמש עבורו תמיד - מקום בטוח ועוגן יציב ונאמן.

"ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי--בְּיוֹם צָרָה..." (ירמיה ט"ז, י"ט) מערכת יחסים מוכרת נחשפת לפנינו, של עם המחפש קבלה, תמיכה ונחמה בעת קושי וצרה.

כהורים, אנו חווים זאת מול הבן הפעוט שרץ ונחבל בגינה וחוזר ביבבות לזרועותינו, כשחבריו לספסל הלימודים עלבו בו והוא מבקש גיבוי וחיבוקים, כאשר הוא מתקשר הביתה בתכיפות גבוהה בטירונות, כשהוא מחפש עבודה או רוכש דירה, כשהיא לקראת לידה וגם לאחריה ועוד. ילדים (וגם אנחנו) זקוקים, במידה זו או אחרת, לקֶשב, לאהבה לביטחון (פיסי ובעיקר נפשי) וליציבות שיש בידי הורים להעניק.

לא פעם אנו מנסים" לחסוך" מילדינו סבל וכאב. ואולם, בכל הנוגע ל"כאבי גדילה", המציאות מלמדת כי לגביהם אין הנחות וקיצורי דרך. גם אם נאמר לבנים מהי דרך הטוב וממה יש להימנע, ומה ירוויחו או יפסידו בבחירותיהם, ואפילו אם נתחנן או נאיים, ונדגים מניסיוננו האישי, הם ילכו בדרכם, יצליחו וגם יכשלו, יטפסו, יישרטו ויפָּגשו עם החיים פנים אל פנים, על יופיים ומורכבותם.

פרשת בחוקותי חותמת את ספר ויקרא. והפטרתה, בדומה לפרשה, מדגימה בעיני שיח הורי- חינוכי הנמשך לאורך החיים שתחילתו באמירות ברורות ובהנחלת הציפיות, המשכו בתיאור מגנוני האכיפה והענישה ואחריתו – תפילה.

"... מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'..." (שם, י"ז, י"ג) אומר בתסכול הנביא ירמיה לעם. בבורא העולם יש לבטוח ולא באף אחד אחר. " כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; יסורי (וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-ה'." מי שאינו מבחין במים ובחיים המוצעים לו על ידם – מביא על עצמו חיי בושה ושממה (יבושו- לשון בושה או יובש- יתייבשו, ללא מים).

כואב ונרגש הנביא (וההורים) בדברוֹ ועם זאת קצרה ידו. את אשר יש לומר- אמר. מכאן ימשיך העם והבן את הדרך בעצמו והצלחת חינוכו תימדד בזיקה שתתפתח בינו לבין הוריו- ממרחק.

"מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'" – הקב"ה, ובמידה רבה- ההורים, מצויים עבור הבן גם בנקודת המוצא, וגם בנקודת הסיום. בין שתי הנקודות הללו (שהן אחת), עובר מסע מפותל, ולו שבילים של גילוי ותקווה.

#הפטרתהשבוע #הפטרתבחוקותי #פרשתבחוקותי #פרשתהשבוע #חומשויקרא #נעמיהפטרה