הפטרת פרשת בראשית - משל המערה
- Admin
- 11 באוק׳ 2017
- זמן קריאה 2 דקות
"אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גויים. לפקוח עיניים עיוורות להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך" (ישעיה מ"ב/ה')
בראשית נברא האור. מהו האור ומהי משמעותו?
בימי הגן למדנו על האור במובנו החשמלי, האנרגטי, זה המאפשר חיים וקיום אנושי על פני כדור הארץ. אולם כל המעמיק בכתובים ובדברי חז"ל, מבין כי בנוסף למשמעותו הפיסיקאלית, לאור הבריאה רבדים רבים נוספים.
בהפטרת השבוע, מונח לפתחינו רובד עמוק ומטלטל במיוחד.
עיוורון:
"והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחשך לפניהם לאור..." (פס' ט"ז)
בני האדם וישראל בכללם, מתנהלים כעיוורים, מתנבא הנביא.
"מי עוור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח, מי עוור כמשולם ועוור כעבד ה'." (פס' י"ט)
אנו חיים את חיינו, תוך מודעות חלקית ורופפת לנוכחותו של הקב"ה. רובנו איננו ער בכל רגע ורגע לנס הקרוי חיים, ליפי הטבע, לשבריריות הקיום, מרביתנו אינו מתנהל בתודעה קבועה של זכות וחובה "לתקן עולם במלכות שדי". את ארעיות הסוכה אנו שוכחים זמן קצר לאחר יציאת החג...
אני כאן, תמיד הייתי ותמיד אהיה, מגלה לנו הקב"ה סוד נשכח, אמת מאירה. הכל ממני בא. ואתם, בני, מוזמנים לחיות לאורה של הבנה זו.
אנו, הבנים, שומעים את דברי הקב"ה, אך מתקשים לקבלם במלואם ובוחרים לעיתים בעקשנות של ממש, להתנהל כ"סרבני ראיה". פקיחת העיניים וקבלה שלמה של עול מלכות שמים, עלולה להחריב את השגרה, להסיט את חיינו ממסלולם ולתבוע שינוי ודיוק, פרידה מהרגלים, מחולשות, מהנאות קטנות...
***
קשה שלא להתפעל מן הדמיון בין הכתוב כאן לבין אחת המטאפורות המוכרות ביותר בכתבי אפלטון, "משל המערה", שהופיעה כ 300 שנה לאחר דברי הנביא ישעיהו.
המשל, המוצג בספר "המדינה" (פרק ז), מספר על קבוצת אסירים שנכלאה במערה חשוכה ואנשיה רותקו בשלשלאות בצורה כזו שראשם לא יכול לנוע. מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה המאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפות דמויות הנושאות חפצים הנישאים מעל גובה החומה, והמוארים על ידי המדורה ומטילים את צלליהם על הקיר. כאשר משמיעות הדמויות קולות, שומעים האסירים את ההד השב מן הקיר וסבורים כי מה שהם רואים בקיר הם החיים המציאותיים.
בשלב כלשהו מצליח אחד האסירים להשתחרר מכבליו. כאשר הוא יוצא אל מחוץ למערה, בתחילה אינו יכול לראות דבר משום שהוא מורגל לחושך. אך ככל שהזמן עובר, הוא מתבונן סביבו ומגלה את יפי היקום.
האסיר חוזר למערה, על מנת לספר לחבריו אודות נפלאות העולם שבחוץ ולשחררם. אך הוא מתקשה לראות בחושך וזוכה ללעג, זלזול והתנגדות. כשהוא ממשיך ועומד על דעתו ומנסה להאיר את עיניהם, הם מאיימים ברצח של מי שיעז לשחררם.
אפלטון , הנסער מרציחתו של מורו ורבו סוקרטס, ע"י המדינה, קובל במשל זה על התנהלותה של המדינה במנותק מן האידאות (האמת המופשטת) אותן מבין הפילוסוף.
***
אם נחזור אל ההפטרה שלנו, בורא העולם, מודע לפחד שלנו מהבנת האמת וכן מחוויית האפסות והכיליון שיתכן ותתלווה אליה ואומר: "אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה. כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תיכווה ולהבה לא תבער בך". (מ"ג א'-ב')
אני בחרתי בכם ואתם מסוגלים לראות ולהבין. האור נברא עבורכם, במידה ראויה ומצמיחה, אל תסתפקו בצללים.
***
שנה חדשה החלה, ולפתחינו אור ואתגר. לזהות את נקודות העיוורון שלנו, את המערות אליהן בחרנו להיכנס ואת אלו שאיננו רוצים לעזוב, את הפחד הגדול, החוסם את פתח המערה, ואת היד המושטת לעברינו, שנמצאת מול עינינו ממש, והיתה שם מאז ומעולם.
Comments