הפטרת פרשת וארא – שלושה שותפין

שני סיפורי "החייאה" מופלאים התקבצו להפטרת השבוע.

אלישע הנביא מציל אלמנה מחיי עוני וממכירת בניה לעבדות ובאירוע אחר הוא משיב לחיים בן שנפטר בדמי ימיו.

בקראי את הדברים, אני מוצאת בהם רמז לשיח לא מדובר, המתנהל לאורך החיים, ביננו, ההורים לבין החברה, וגם מול הקב"ה. למי "שייכים" הילדים שלנו?

"שלושה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו..." (קידושין, ל'/ב')

אנו מסורים לילדנו מרגע שנולדו ועד נשימותינו האחרונות. עושים לילות כימים על מנת להעניק, לגונן, לעצב עבורם מפגש חיובי עם המציאות. כאשר יש צורך (ולעיתים גם כשאין), אנו נאבקים במלוא הכוח בחסמים הנצבים בדרכם.

רצוננו העז לסלול עבורם דרך, משכיח מאתנו לעיתים את העובדה כי גורלם, כגורלנו, מושפע במידה רבה גם מנטיותיהם הגנטיות, מתהליכים נפשיים שהם עוברים, מדמויות משמעותיות (מבוגרים וחברים), ממחלות ומהתרחשויות קטנות וגדולות בסביבתם הקרובה והרחוקה, אשר אין לנו שליטה עליהן. כך או כך, אנו פועלים תדיר למען עתיד טוב עבורם.

בהפטרה, אנו נפגשים עם מאבקן של שתי אימהות, על זכותם של ילדיהן לחיים:

"אשה אחת" גדלה בנים ונתאלמנה. באין פרנסה בבית, ילדיה היו צפויים להימסר לעבדות. בנה של האחרת, ניתן לה ע"י בורא עולם אחרי שנות עקרות ו"נלקח" על ידו בחזרה. שתי הנשים לא קבלו את תכתיבי המציאות ופעלו לשנותם.

שלוש תובנות אני לומדת מן הפסוקים:

1. ילדינו הם מתנה

2. גורלם אינו נתון לשליטתנו

3. הקב"ה שותף עמנו בהורות

התובנות הנ"ל, מצריכות עבודה רגשית. באשר לשלישית, היא לטעמי מאתגרת במיוחד. בעוד רובנו מפנים בעת מצוקה את מירב משאבינו ההוריים (ביקורת, לחצים), אל בשר ודם (מחנך, שר, המפקד של הילד בצבא...), נשות ההפטרה מדגימות את הפנמתה המוחלטת של "המשמורת המשותפת" עם הקב"ה. התמקדותן באיש האלוקים מעידה כי הן מזהות בו מכפלת כוח לטובת עתידם של הבנים ומקור למשען ולנחמה.

***

על מנת לשנות מציאות קשה נתונה, יש ללחום לשנותה ולא לוותר. ועם זאת, עלינו להשכיל לצעוד גם צעד הצידה, לבקש סיוע מה' ולפנות לו מקום בחיים ובלב.

קריאה כזו מזהה לשיטתי, את הנס הנזכר בהפטרה, בהפנמת שותפותו של הקב"ה בהורות, זאת ללא קשר לגורל הבנים.

#דברתורה #פרשתהשבוע #הפטרתהשבוע #נעמיהפטרה #פרשתוארא #הפטרתוארא