לוחופש
- Admin
- 28 ביוני 2017
- זמן קריאה 2 דקות
אני משתייכת לאותן האימהות שמחכות ששנת הלימודים תסתיים. ממש רוצות לחזור לניהול עצמי של המשפחה והחיים, כלומר למינימום הוראות מבחוץ לגבי מתי, כמה, איך ולאן.
עמדה זו היא כמובן נחלתן של אימהות בנות גיל האמצע, שילדיהם אינם עוד תינוקות והם יכולים לדאוג לעצמם ולהישאר בבית מעת לעת ואולם היא מבטאת גם תפישת עולם לפיה הזמן שלנו על פני האדמה יקר וחד פעמי וניתן / חשוב לעצב אותו מדי פעם ולהשקיעו במימוש הערכים החשובים לנו בחיים.
אם לא די בכך, מדהים לגלות כמה למידה מתבצעת באופן לא פורמאלי בחופש ולאן ניתן להגיע באמצעים פשוטים ועם מוטיבציה פנימית.
זה שלוש שנים שכחודש לפני היציאה לחופש הגדול, בנותיי (הבנים בצבא) מעצבות לוח חופש שנתלה, אחר כבוד, על הקיר במטבח. כבר בשלב השרטוט של הלוח הן ערות למספר השבועות שהחופש כולל (למה לתיכוניסטים יותר???), לתאריכים עבריים ולועזיים, לעובדה שיש לחופש התחלה וגם סוף וגם – שמות לב לעובדה שמה שנראה הרבה ופנוי, מתמלא במהירות בכל מיני תאריכים, רצויים יותר או פחות, שנקבעו מראש, ופעילויות כגון ביקור אצל רופא שיניים, מחנות קיץ, ביקור של קרובים ועוד.
כמו הלוח הזה- כך היומן של אבא ושלי, אני אומרת להן בנימה פסיכולוגית (וחושבת על החיים בכלל). יש חשוב ויש דחוף, יש קבוע ויש משתנה. ומהי מידת השליטה שלנו במה שכתוב שם? עד כמה אנחנו מחליטים מה לעשות בכל יום? והאם כל דבר שלא אנחנו קבענו לעצמינו ו"שהחליטו עלינו", חייב להיות פחות רצוי? אתן תראו שגם בתשעת הימים אפשר למצוא פעילות מעניינת...
ואם נעזוב את תחום ה"חובה" והקבוע, האם כל אחת מכן באמת יודעת מה היא רוצה לעשות ואיך לנצל את הזמן באופן שהכי מתאים לה? לפעמים נדרש זמן לחשיבה על כך.
"שכלול" נוסף יש ללוח החופש שלנו: מקראה. כל בן משפחה מקבל מרקר זוהר עמו הוא כותב אירועים משלו. כך יוצא שהשנה- החיילים בקושי מפציעים על הלוח ומתבוננים בו בערגה/ באסה כאילו היה שייך לעולם אחר. והבנות, הן משוות ורואות שאחת כבר "סגרה" יותר פעילויות והאחרת הרבה פחות ומה זה אומר...
בשלב הבא, כל אחת מוזמנת להכין לעצמה "רשימת משאלות" בת ארבע פעילויות שהיתה רוצה לעשות בחופש. אח"כ הן תתכנסנה לדון יחד באפשרויות השונות – ותבדוקנה מה מתאים לכולן ומתי, ואפילו תשלחנה לברר עלויות מתוך תקציב נתון.
כך אנחנו משתדלים להתחיל את החופש. בהגדלת ראש שמטרתה למנוע התחלה תשושה ורפיון מוחלט.
לימוד חשוב שלמדנו במשפחה עם השנים, קשור גם ב"כאן ועכשיו". פעם כל יציאה דרשה תכנון קפדני ולא היינו נוסעים אם כולם לא נמצאים ואם כל האוכל לא קנוי מראש, מוכן ועטוף בצידנית (כולל ביצים ותפ"א). היום- למרות ההשתדלות לצאת כמה שיותר מאתנו יחד, מי שבא ברוך הבא. בתאריך שקבענו, אנחנו יוצאים. ניתן להצטרף באמצע וגם בסוף. ואז מה אם כבר עשר בלילה - אפשר ללכת לעוד מקום מיוחד, כי אנחנו כבר במכונית.
את הקיץ שלנו נועלת זה תשע שנים, האזכרה של אמי היקרה. לכבודה אנו מקבלים כוונון משמעותי ומתגייסים (לרוב זה מצליח) לעשות פעילות התנדבותית בהרכב משפחתי מורחב.
פעם הוצאנו סלק מהאדמה בשדה המוקדש לתרומה חברתית, פעם טיפלנו בחתלתולים וכלבים ב"צער בעלי חיים", ארזנו בגדים, מזון ועוד.. פעילות של נתינה, היא בדרך כלל אחת החוויות המשמעותיות ביותר של הקיץ, ועבורי היא מהנה לאין ערוך מגלישה במנהרת פלסטיק רטובה, עם חיוך מבוהל ומלאכותי.
שיהיה לנו בהצלחה.
Comments