להתבגר מחדש, ובאחריות
- Admin
- 4 ביולי 2017
- זמן קריאה 3 דקות
גיל האמצע מהווה עבורנו הזדמנות שניה - לעבור תהליך של התבגרות.
מבט על עצמנו בשלב הזה, יגלה קווי דמיון לא מועטים, ביננו לבין ילדנו מבחינת תהליך ההתבגרות. עם זאת, אל לנו לטעות. לצד הדמיון שיתואר להלן, בהתבגרות דור 2, טמון אתגר ייחודי ואחר של אחריות.
גוף
כמו המתבגרים, גם בני גיל האמצע עוברים תהליכים של שינוי גופני. מעניין לגלות כי למרות שתהליכים אלה הפוכים במידה רבה, השלכותיהם הפסיכולוגיות וההתנהגותיות, פעמים רבות, דומות.
בגיל ההתבגרות, המתבגרים רוכשים עוצמה ויכולות פיסיות חדשות, אנו, לעומתם, מגלים כי יכולות פיסיות שלנו מתקבעות או מצטמצמות. הדבר בא לידי ביטוי בראיה למשל, במהירות התגובה וכן ביכולת לשמור וגם לרדת במשקל. שיחה שקיימתי לאחרונה עם מדריכת כושר גופני, חשפה בפני את העובדה שקצב חילוף החומרים בגילאי 40+ מואט ולפיכך כוח הרצון לרדת במשקל וגם "התנהגויות דיאטטיות" מוכרות, אינן מספיקות עוד, משום שהגוף אינו נענה לשינויים כבעבר...
באשר לדימוי הגוף, אם עד כה אהבנו את גופנו על מתנותיו (נעורים, זוגיות, הריון, לידה), הרי שכעת אנו מפתחים טרוניות כלפיו... פניה למכוני כושר, לטיפולים קוסמטיים ולהתערבויות נוספות, מטרתה להחזיר לנו את תחושת השליטה בגוף, אך יותר מכך- את הזהות העצמית ואת האהבה שהיתה לנו למעטפת החיצונית הזו של הנשמה.
סממן פיסי נוסף הדומה למתבגרים הוא הלבוש. לא מעט מאתנו חולקות כיום עם בנותנו בגדים. בתחילה היו אלה הבנות שהציצו לארון "ונפגעו" (החלו לשאול בגדים לעצמן ובמקרה הטוב, להחזיר אותם נקיים במן קיפול מקומט למקום), וכיום, גם אנו מסוגלות לשאול מהן פריט זה או אחר, או לקבל מהן שמלות שנזנחו לאחר שנלבשו רק פעמיים שלוש. בנותנו גם מלמדות אותנו סגנונות חדשים של קשירת מטפחת ועוד. האימהות של היום, לא נראות כמו האימהות של פעם. גם עולם האופנה, מצדו, מטשטש את גבולות הלבוש ומציע לכל הגילאים פרטי לבוש דומים.
מחשבה
כמו בגיל ההתבגרות, גם גיל האמצע מתאפיין בהתעוררות וסקרנות לדעת וללמוד. יותר ויותר אנשים בגיל זה, יוצאים, לאחר שנים של עבודה, ללימודי תואר שני או דוקטורט ומוכנים להשקיע שעות רבות, לצד הקריירה וגידול המשפחה, בלימוד ובהכנת תרגילים ומטלות אקדמיות שונות. יש בינינו המבצעים גם הסבה מקצועית מלאה. יצר הלימוד מביא לכך שכנסים בתחום התורני, מלאים עד אפס מקום, ובמקביל, מתעצמת הפניה ללימודים בנושאי הורות והדרכת הורים, הדרכות של כלות וחתנים, אימון, וקורסי כתיבה ויצירה.
גם נקודת המבט הקהילתית מתפתחת באמצע החיים (נמצא לה טור מיוחד).
נפש
גיל ההתבגרות, כמו גם גיל אמצע החיים, פותח את תיבת הפנדורה המכונה משמעות. רבים מאתנו עסוקים בשלב זה, לאחר שנים של "שקט" נפשי, בשאלות של מהות: בשביל מה אני עובד, לאילו ערכים ארצה לחנך את ילדיי? מה יחסי לרכוש? ללימוד תורה? לבורא עולם? שאלות אלו משפיעות על סגנון החיים בדרכים מגוונות (טיולים בעולם - להבין היכן אני חי ולהתרגש מעובדת קיומי, לימוד דף יומי –בשביל לענות על אותם הצרכים בדיוק).
זהירות - שביר
תהליכי ההתבגרות הנזכרים, מפגישים אותנו ואת ילדנו בצמתים דומים.
ואולם כאן טמון גם ההבדל וגם ההזדמנות.
בניגוד למתבגרים, העסוקים בעיצוב חייהם והמתנהלים לרוב כיחידות עצמאיות בשטח, תוך "אטימות" מסוימת למהלך המשפחתי ולעיתים תוך התרסה כלפיו, אנו נמצאים כבר במקום אחר, בהיותנו שייכים ומחויבים. אנו שייכים למשפחה, חיים לצד בן זוג, שיש סיכוי סביר שעובר במקביל אלינו תהליך משלו, שייכים לקריירה, למקום עבודה ולקשרים חברתיים ארוכי שנים. בשונה מהמתבגרים אנו איננו מתנהלים במנותק מן הסובב. כל תנועה שלנו, ולו המצומצמת ביותר, יוצרת בשלב חיים זה, אדוות גדולות ומרחיקות לכת על סובבים רבים, לטוב ולרע.
לפיכך, הגדילה שלנו נעשית, או ראוי שתעשה, בדרך אחרת, זהירה ומאתגרת , דומה במידה רבה להתנהלותו של "פיל בתוך חנות חרסינה". תהליך השינוי שאנו עוברים מחייב תנועה ועצירה וחוזר חלילה, והוא שונה מאוד מן הצמיחה המתפרצת של המתבגרים.
בשונה מהם (או לפחות - מהתפיסה שלהם), עלינו מוטלת הזכות והחובה המוסרית להתבגר באחריות: לשכלל את עצמנו ולהתרחב, אך בו זמנית לשאת (ובתקווה גם להעצים) את התא המשפחתי כולו - כמכלול וכפרטים. עלינו להשתדל, ככל הניתן, שלא לפרק ובוודאי שלא לרמוס בזעם ובהתרסה מבנים ומערכות חברתיות קיימות, אלא לצאת מתוכם מעמדה של הערכה וכבוד למה ששימשו והעניקו עד כה, לבחון אותם ברגישות, ואז, באומץ לב ובשיקול דעת, להחליט לשנות, לעצב מחדש או ליצוק אל הקיים מהות חיונית ורעננה.
Comments