בדיוק באמצע

טור זה מיועד לנו, בני ה35 עד 55, ולכל מי שמגדיר את עצמו כמצוי בשלב "אמצע החיים".

אספר לכם כי השלב הזה, שאנו מכנים, כאמור, "אמצע החיים", לא היה קיים בלקסיקון הפסיכולוגי והחברתי עד לפני כ 30 שנה. הנחת היסוד היתה שהאדם מתפתח מילד, למתבגר, למבוגר ולבסוף הופך לזקן, מבלי שיקרה לאישיות שלו משהו משמעותי מגיל 30, לערך, ועד לשנות חייו האחרונות.

אבל, לא עוד. ככל שחיינו מתארכים ויכולותינו נשמרות לאורך זמן כך נעשה ברור יותר ויותר, לנו וגם לחוקרים, שלשנים הללו יש מאפיינים ייחודיים וזכות קיום בפני עצמן.

הנה כמה עובדות חשובות, הנוגעות לגיל המרתק הזה, אותן מתאר הפסיכיאטר ד"ר דניאל בקר בספרו "כשאדיפוס גדל":

1. מדובר בתקופה בה אדם יכול לחיות עם תפישות מנוגדות בנושאים שונים (להיות, למשל, מתירני בתחום מסוים ושמרן בתחום אחר)

2. אנשים בגיל זה מבינים שמה שאנשים אומרים ועושים הוא תלוי הקשר (אני יכולה להיות אסרטיבית מאוד בישיבה בעבודה, וצייתנית מאוד בשיעור נהיגה).

3. אנשים שופטים מושגים ומצבים באופן מורכב ויחסי ופחות ב"שחור לבן" (לא הכל גרוע ולא "הכל דבש" או "תותים").

המחצית השנייה של החיים כוללת גם יכולת להיות חלק מקבוצה, ובו בזמן להיבדל ממנה. בשונה מגיל ההתבגרות אדם באמצע החיים, בדרך כלל, אינו מודד את התנהגותו רק לפי "מה אחרים יאמרו" ו"מה כולם עושים".

פן אחר שמאפיין תקופה זו בחיים הוא היכולת לתרום וליהנות מגדילה והתפתחות של אדם אחר, כמו עמית צעיר לעבודה, ולתפקד בסביבה כאב או כאם, לא כעובדה ביולוגית, אלא מבחינת נטילת אחריות על כלל הקהילה שבה האדם חי.

בהקשר זה ניתן לזהות אותנו "מככבים" בוועדות יישוביות שונות ובמיזמים קהילתיים.

המחצית השנייה של החיים, לדברי ד"ר בקר, מאופיינת גם בצמצום של הצורך שלנו בשליטה (לא הכל אבוד אם שכחנו משהו בבית, או אם הגיע אורח לא קרוא), עלייה בצורך להתנדב ולסייע לזולת, גילוי שטחי עניין חדשים כולל כאלה שעד כה לא הרשינו לעצמינו לעסוק בהם (כמה חוגי ציור או פיסול, שירה וספורט נפתחו בקרבתכם לאחרונה?) ועוד...

ואם ביצירה עסקינן, גם בעניין זה נמצא הבדל בין אנשים הנמצאים בשלבים שונים בחיים: אליוט ז'אק, פסיכיאטר שחי בארה"ב, טוען שיש סוגי אומנות שמתאימים יותר לשנות העשרים והשלושים כמו הלחנת מוסיקה וכתיבת שירה, לעומת סוגי אומנות אחרים כמו פיסול ואפילו ציור שמתאימים יותר לקצב היצירה שאחרי שנות הארבעים. ז'אק מבחין בין המחצית הראשונה למחצית השנייה בחיים, לא רק בדרך ביטויה של היצירתיות אלא גם באיכותה ובתוכנה. לטענתו, היצירתיות המוקדמת היא "תיאורית ולירית" ואילו היצירתיות המאוחרת היא "טרגית עם משמעות פילוסופית".

***

עכשיו, כשהבנו קצת יותר באיזה שלב אנחנו נמצאים, אציע לנו לבחור לאמץ רק את מה שמתאים לנו בתיאוריה המתוארת ועושה לנו טוב.

אותי אישית, הגילויים הללו אודות הגיל והתקופה בה אני נמצאת בחיים שימחו מאוד, ואני רואה בשלב הזה הזדמנות לקבלה עצמית, לבחירות מחודשות, ל"דיוק" של עצמי לעצמי, כולל פינוי ופיטורין של הרגלים, עיסוקים ואף דעות שהחזקתי בהן לאורך שנים, מבלי לבחון או לרענן אותם באוויר הצח.

בשבועות הבאים, אני מזמינה אתכם להיפגש כאן, באותו המדור, לרגע של מחשבה אודות אתגרים, הזדמנויות ורגעים מרגשים, מכעיסים ומצחיקים, שהחיים מציבים לנו כך סתם באמצע החיים.

קבענו?

נ.ב.

אני אגיע בכל מקרהJ.

#אמצעהחיים #גילהמעבר #גילהאמצע #נעמיעיני