חו''ל וגיל האמצע – היסעו שניהם יחדיו?

תשעה באב חלף עבר ובנסיעתי בשבוע שעבר הביתה, מהעבודה, שמעתי ברדיו במקרה, שכ 4 מיליון ישראלים עתידים לצאת לחו"ל הקיץ(!)

נאלצתי להאט את הנסיעה, שהיתה איטית מלכתחילה, ולעכל את הנתונים:

ראשית – "מי נשאר בארץ?" את מי נוכל לבקר בימים החמים המתרגשים עלינו בקרוב? ומי יבקר אותנו?

שנית - "זה לא מסוכן?" במוחי חלפה מחשבה מטרידה, שאולי מדובר במזימה מתוחכמת של אויבינו, שנועדה להוציא אותנו מכאן בפיתוי של טיסות שכר זולות ואז, כשנטייל לנו בגולה שמחים וטובי לב, הם יכבשו את הארץ בהליכה, עם פחית קוק קולה ביד. האם מצופה שמשפחתי תגן על הישוב, לבד, בידיים חשופות?

שלישית – "איך הם יכולים להרשות לעצמם"? הידיעה החדשותית מעוררת בתוכי צרות עין רדומה המכוונת תדיר כלפי כל מי שמרשה לעצמו להתנתק וללכת, ולהשאיר את חיי השגרה שלו מאחור.

רביעית – אודה על האמת, יש לי תסביך עם נסיעה לחו"ל וייתכן שאמצא בעקבות כתבה זו – שותפים. במידה ולא- אוכל תמיד לטעון שרבים מזדהים עמי אך הם מתביישים או מתעצלים לכתוב לי ולעדכן.

מתי בפעם הראשונה

כשילדינו (בכל גיל) מביעים מעת לעת רצון לצאת לחו"ל, אנו משתיקים אותם באמירות כאלה: "אתה יודע מתי אני טסתי לחו"ל בפעם הראשונה???" למרות שהשאלה ששאלנו היא רטורית, אנו מתעלמים מכך ומספרים לצאצאים באריכות מתישה שאנחנו, בשונה מהם, יצאנו לחו"ל במטוס תובלה של הצבא, או שהוטסנו ללבנון למשימה מבצעית, או שחו"ל משמעו היה בילוי בחושה מפוקפקת בסיני.

למגניבים בינינו יש את סיפורי ההורים שנסעו לשליחות ציונית עלומה. ברי המזל היו בימינו אלה שנולדו למשפחה ש"עשתה עלייה", והסבתא וסבא נותרו בחו"ל אכולי געגועים.

בילדותנו, "בני גיל האמצע", נסיעה לחו"ל היתה אירוע מיוחד, סמל סטטוס ויוקרה, יציאה מהלבנט אל המערב, אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

אחרי ילדות, נערות ובגרות שהתרחשה בארץ, החל להסתמן שינוי. ראשית היו אלה ההורים – שבכספי הפנסיה שלהם החלו לצאת לטיולים מאורגנים (כולם הגיעו בסוף לסין), חמושים במצלמות וידאו ענקיות, אח"כ גם אנו – אחרי שירות (צבאי, לאומי), לצרכי עבודה זמנית, או על מנת למלא מצברים לקראת לימודים אקדמיים וחיי עמל ופרנסה. ועדיין – חו"ל היה עולם אחר, יציאה שמצריכה תכנון קפדני ויש לה יעדים מוגדרים. "לקפוץ לחו"ל?" – תַּרְתֵּי דְּסָתְרֵי.

היום – התמונה שונה לגמרי.

מסקר עממי שעשיתי סביבי, גם בחברה הדתית לאומית – רוב הילדים בני בת/ בר מצווה יצאו לחו"ל פעם אחת לפחות. מי שלא – עשה זאת/ יעשה זאת ככל הנראה עד השירות הצבאי/ לאומי.

אנו עצמינו- בני ה40+, כבר היינו שם כמה וכמה פעמים.

"בין המאזינים לתוכנית ישנם כאלה שעדיין לא יודעים שהם ייסעו לחו"ל בשבועיים הקרובים", אמר המרואיין בתכנית הרדיו המרעישה ששמעתי. "ההחלטה מתגבשת לפעמים תוך שעות והיא תלויה במידת הספונטניות של הנוסעים ובהיצע המחירים המגוון".

לא קל לשנות תפישת עולם והרגלים. יש רבים ש"זורמים" סביבי ונוסעים, תוך שהם מציינים בפני שעלות חופשה בחו"ל אינה בהכרח יקרה מחופשה בארץ. לי זה עדיין קשה ונראה "בזבזני" לנסוע לחו"ל כל שנה ובוודאי יותר מפעם אחת בשנה.

"את כבדה" מטיחים בי הספונטנים. "הכל בראש שלך. צאי מזה, העולם השתנה", ו"מפסיכולוגית היינו מצפים שתבין..."

אוגוסט עכשיו וט"ו באב. שָקט ברחובות ובכבישים.

מבצעי טיסות זולות של הרגע האחרון, מציפות את הסלולארי שלי ואת הרשת.

מפתה.

אני נזכרת איך נסענו כולנו יחד לאנגליה, לפני כמה שנים: ילדים, בוגרים ומתבגרים, וצברנו שעות רבות של חוויות משפחתיות מגבשות. היה נפלא. מאז שניים התגייסו...

שני לילות בכורזים אני סוגרת לנו עכשיו (עם הנחת מועדון). הקיץ אני כאן. אחר כך, נראה.

#טיסה #חול #חופשה #חופש