זוגיות במָצוֹר

צום עשרה בטבת מאחורינו ואני מהרהרת ומוצאת שישנם מצבים בהם הזוגיות, כמו ירושלים, נתונה במצור.

בשלושה אופנים מפרש המילון אבן שושן את המילה "מצור": א. כיתור של עיר או מצודה מכל עבר ע"י כוחות צבא של האויב, ניתוקן משאר המקומות תוך כדי הרעשות והתקפות תכופות כדי להרעיב את אנשיהן ולהצמיאם ולהביאם לידי כניעה. ב. לחץ, צרה, מצוקה. ג. מקום מבוצר היכול לעמוד ולהתגונן במצור.

שני הפירושים הראשונים, משמעם קושי גדול ואילו השלישי- עניינו הצלה ועוצמה.

כיתור :

לא קל לחיות בשניים, להחזיק בתפישות ודרכי חינוך שונות ולרקום חיים משותפים יחד. קשה עוד יותר לבסס זוגיות כאשר על היחידה המתהווה מופעל לחץ חיצוני ( "כיתור") שנועד לפרז אותה ולפרקה. מצב מעין זה מתקיים לא אחת כשמדובר בבחירת בן זוג הנתפשת, על ידי משפחת המוצא או החברה, כלא ראויה למשל כאשר בני הזוג שונים זה מזה באופן בולט מבחינה תרבותית, דתית, גילאית, השכלתית, כלכלית או תפקודית.

"כתר" אחר המופעל על זוגות, המתרחש ללא קשר לבן הזוג הנבחר, מאפיין משפחות מוצא שמתקשות "לשחרר" את הבן / הבת ולאפשר לו/לה לבנות זוגיות וקשר אינטימי עם אדם שהוא חיצוני למשפחה הגרעינית. גישה זו ניכרת בקרב קבוצות אידיאולוגיות, או משפחות שחבריהם קשורים זה לזה באופן סימביוטי עקב טראומה משותפת, או צרכים רגשיים נפשיים שלא סופקו בעבר.

מצוקה:

בשונה ממצב בו הלחץ והביקורת מגיעים מבחוץ, כאן מדובר בלחץ המתפתח מבפנים, ומקורו בפערים קשים לגישור הקיימים בין בני הזוג מבחינת דפוסי האישיות, ההתנהגות, תפישות העולם, חוויות הילדות המוקדמת ועוד, שיוצרים ביניהם חיכוך מתמשך. על פי רוב, פערים אלה היו ידועים לבני הזוג טרם נישאו ואולם הם הוחרפו עם השנים, והתקבלו בסלחנות או תויגו כ"רומנטיים" וברי שינוי ועיצוב בתחילת הקשר.

מקור נוסף למצוקה הוא משבר אישי או זוגי המתרחש לאחר הנישואין, בעקבות התפרצות של מחלה קשה אצל אחד מבני הזוג, התרסקות כלכלית, אבדן של הורה, אח, ילד משותף, קשיי פוריות, לידת ילד בעל צרכים מיוחדים, גידולו של מתבגר סוער, משבר אמצע החיים וכד'. חוויות מעין אלה מטלטלות כל אחד מבני הזוג ומייצרות דפוסי התמודדות אישיים, אשר לעיתים מביאים לכך שהשניים אינם יכולים עוד לדור יחד, בכפיפה אחת.

סוד שמחזיק אחד מבני הזוג ומסתירו משותפו לחיים (בגידה, נטייה מינית, הסתבכות כספית וכד') גם הוא מקור למצוקה ולסבל זוגי, וכמובן גם חיים בצילה של אלימות פיסית ורגשית.

זוגות רבים חיים בכתר ובמצור. רבים מדי, ולעיתים קרובים מכפי שנרצה להאמין. רובם המכריע מנהל אורח חיים תקין ומתפקד ללא רבב בחברה ובמקום העבודה. את כאביהם שומרים בני הזוג לעצמם ומגִנים בחירוף נפש על פרטיותם. לצערי, אני לומדת כי ניתן לנהל חיים שלמים תחת כתר ותוך חווית מצוקה. אך ישנן גם פעמים בהן הסכר נפרץ.

***

"ביתי הוא מבצרי" אמר המשפטן האנגלי אדוארד קוק, בשנת 1628. כולנו שואפים ליצירת קן משפחתי המבוסס על יחסי אמון, קבלה, כבוד ושמחה, אך לא תמיד אנו זוכים למצור מסוג זה. דרך ארוכה לפנינו כחברה וכפרטים בתחום של חינוך לזוגיות והכשרה לנישואין וכן בכל הנוגע ל"הרשאה" / לגיטימציה חברתית להסתייעות ביעוץ זוגי. אתגר גדול נוסף העומד לפתחינו נעוץ ביחס שלנו לסובלים ובמוכנות להתבונן בכאבם לא מתוך שיפוטיות, אלא מתוך אמפטיה גדולה ורצון לסייע ולהושיט יד.

חורבן הבית, בתחום הזוגיות, לתפישתי, אינו גזירה משמים. בידינו האמצעים להפוך את י' בטבת - מועד תחילת המצור, ליום שהוא תמרור אזהרה ותכליתו בירור זוגי יסודי והנחת אבן פינה לבניין טוב ויציב.

בבניין ירושלים ננוחם.

#גילהאמצע #גילהמעבר #מצור #עשרהבטבת #צום #ירושלים