עצמאות ובחירה באמצע החיים

כיצד חוגגים עצמאות באמצע החיים?

לא רק לגבי היום עצמו, אני שואלת, אלא בנוגע לכל הימים, לחיים.

אבל אתחיל בקטן.

נולדתי כשמדינת ישראל היתה בעשור השלישי לקיומה וזיכרונות הילדות הירושלמיים שלי, כרוכים בחוויה של זכות, הודאה ושמחה על כך שיש לי אותה, ותודעה עמוקה של דור ראשון בארץ האבות.

את טקס הדלקת המשואות נהגנו, כל בני המשפחה, לראות בטלוויזיה, ופעמים ספורות, זכינו להיות נוכחים בטקס בהר הרצל. בסיומו, עם החלפת משמרות הדגלים ובכפוף למבטו החודר של אלוף משנה דוד רוקני, המפקד המיתולוגי של הטקס, היינו מטפסים לגג הבניין על מנת לצפות בזיקוקי הדי-נור ובאורות הזרקורים שאפפו את ההר של חוזה המדינה. גם תפילה חגיגית (אך סולידית) היתה, וארוחת ערב – של פיתה עם פלאפל, חומוס, טחינה וסלט ולפעמים סטייק עסיסי... את הלילה חתמה יציאה עם החבר'ה, ברגל, למרכז העיר כשאנו חובטים זה בזה בפטישי פלסטיק מכאיבים, עם משרוקית בקצה. במות והופעות היו בעיר ורעש והרקדה ואווירה של מדינה קצת משוגעת. "מצוות היום", למחרת, כללה צפייה בחידון התנ"ך ולאחריו פיקניק משפחתי ביער ירושלים. הוריי ז"ל, עקבו תמיד אחרי טקס פרס ישראל, ואנחנו, הילדים, בילינו עם חברים.

יום העצמאות שלי עבר עם השנים התאמות ושינויים, וכיום אינו מניח לגמרי את דעתי.

נסיעה בפקקים עם ילדים חמוצים, כבר תודה לאל אין (אז הוא כונה בפי – "יום העצבנות") ולצד תפילה יפה ומרגשת, מתקיים טקס ישובי קהילתי ציוני וחביב (בפרט שלב הדלקת המשואות). המשך הלילה והיום, מוקדש למפגשים חברתיים עמוסי קלוריות לצד סלטים מרתקים, המספקים הזדמנות לשיח על החיים ולעדכונים. באשר לילדים - אלו שותפים בחלק מן התכניות ופורשים להם איש איש לעיסוקיו, או מגויסים, פשוטו כמשמעו, לצבא ההגנה לישראל.

במבט אל העבר נהיר לי שביום העצמאות של ילדותי לא היה משהו מיוחד ומסעיר. יתכן והמבט הילדי, הגעגוע והנוסטלגיה, לבית ההורים, הם "הצובעים" כיום את העצמאות של פעם בשמחה יתרה וססגונית.

ובכל זאת...

עכשיו, באמצע החיים, אני מבקשת שינוי.

מרגישה שהגיע הזמן ורוצה לבחור מחדש את האופן בו אני חוגגת עצמאות. רוצה לבחון מחדש את מערכת היחסים עם המדינה שלי וגם את האופן בו חיי מתנהלים. רוצה לזהות מה כן ומה לא, מה מוּצה ומה עוד לא, מה טפל ומה עיקר, מי אני ומה ברצוני לחוש, לעשות ולהעביר לילדי.

מהי עצמאות? אני שואלת. ונהיר לי שטמונים בה אומץ לב ושינוי, מבט פתוח ואיתור הזדמנויות.

זה שלוש שנים שאנו פותחים את יום העצמאות בסיור משפחתי באתר היסטורי (יציאה זו כרוכה במניפולציה רגשית קלה שאנו מפעילים על הצאצאים). בסיומו, אנו מרגישים יותר מחוברים למדינה ולחזון הציוני.

באופן דומה, אבקש לנהל גם את חיי, בשלב האמצע שלהם. לבחור. לא להמשיך ולנוע באינרציה ממועד למועד, מטקס לטקס, ומיום ליום, לא להיכנע לשגרה המוכרת, לא להביט על ההווה ולהשוותו עם צביטה בלב, לעבר, אלא להודות על הצידה שקבלתי לדרך, לפתח שיח אישי, זוגי, ומשפחתי מרענן ונוקב ולנוע קדימה, כשאני מתפללת ושואלת: בשביל מה? בשביל מי? למה ולאן.

ומה אתכם?

#יוםהעצמאות #עצמאות #אמצעהחיים #בחירה #חגיגות #חג