ירושלים של אמצע החיים
- נעמי עיני
- 13 במאי 2018
- זמן קריאה 2 דקות
"מה דעתכם שנעבור לירושלים?" מצאתי עצמי מציעה לילדיי ביום העצמאות האחרון. הפנים הופנו באחת והתגובות החלו לזרום. מתבגרים – "כן!", יסודי- "לא!" לא מעט משפחות עושות את המהלך הזה, כך (סתם?) באמצע החיים.
שנינו נולדנו וגדלנו בירושלים. עיר הילדות שלנו היתה מקום של מרכז וחיוּת והתרחשות מתמדת, "הצנטרום של הפיילה" (מי שיבין סימן שהוא יליד שנות השישים -שבעים). הכרנו זה את זו בקפיטריה של האוניברסיטה העברית ובאותה העיר גם נישאנו. המגורים בגוש עציון היו בזמנו פשרה כלכלית ופוטנציאל לחיי רווחה ולמרחב חברתי המשופע בבני גילנו.
כ25 שנים חלפו להן ואנו עדיין כאן. ציוניים הרבה יותר (אחרי שנות אינתיפאדה וחיבור ערכי שנבנה בהדרגה למקום ולמורשתו) שמחים מאוד במה שיש, אך לעיתים מתגעגעים.
למה?
לְגוון, לגודל, לעצמאות (שלא לומר הפרטיות), להתחדשות המתמדת, לקרבה אל הכותל והמוזאון, להר הרצל, למרכז העיר ולהר המנוחות...
אמצע החיים, מאפשר לרבים מאתנו להביט לאחור ולפנים. לראות מאין ולשאול לאן.
וירושלים- עיר זו משלבת בתוכה את שני המבטים – את העבר המפואר וגם המסוכסך ואת העתיד המרגש וממש מחייבת אותנו, גם אם לא התכוונו, להסתכל אל תוכנו פנימה ולשאול שאלות של זהות ותנועה.
וכך כותב יהודה עמיחי על העיר והאמצע, בשירו המופלא :
לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה
וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע
בְּלִי לַחְבֹּט אֶת רֹאשִי לְמַעְלָה
וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה.
וְלָמָּה יְרוּשָלַיִם בְּלָשוֹן זוּגִית כְּמוֹ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת רַק בִּירוּשָל אַחַת,
כִּי אֲנִי רַק אֲנִי אֶחָד וְלֹא שֲנַיםִ
יהודה עמיחי הוא אולי אחד (וודאי מיוחד), אך לתפישתי, אנחנו, כירושלים, דווקא שניים. לפחות באמצע החיים: אנו בעלי משפחה ובעלי קריירה, בנים וגם הורים, מבוגרים וגם קצת צעירים, מנוסים אבל עדיין מתנסים, רגלינו על הקרקע וראשנו פונה לשמים.
אני אוהבת את ירושלים וחשה מן האופן בו היא מקבלת אותי בבואי, שהיא גם קצת מחבבת אותי.
בין אם אשוב להתגורר בה פעם ובין אם לא, העיר הזו מלמדת אותי לא מעט שיעורי חיים: מתי ללחום ומתי להתמתן, מהי משמעותו של העבר, מהו קודש ומהו חול והיאך נראית זִקנה יפה, וכיצד מרגיש כאב ומהי משמעותן של אמונה ושל תקווה.
ירושלים, יקרה, ביום חגך ובכלל, עלי והצליחי והיי ראש וכתר לבנייך!
מוקדש לעילוי נשמתו של אבי מורי, אליעזר דוד יפה, מעריץ מושבע של העיר, שנפטר למחרת יום ירושלים תשע"ז, וזכה להקרא יקיר ירושלים ומ"בוני ירושלים"
コメント